בואו נדבר רגע על הלגיטימציה הציבורית למהלכים שנרקמים עתה בוושינגטון בין נתניהו לטראמפ. הלגיטימציה הזאת, או אם לדייק - היעדרה לכאורה ערב בחירות, כשעננת כתבי האישום מרחפת מעל ראשו של ראש הממשלה - היא מפלטם הכמעט אחרון של מתנגדי מהלך הריבונות על הבקעה ואולי מעלה אדומים. הבעיה העיקרית עם הטענה הזאת היא שבנסיבות דומות להפליא בשני העשורים האחרונים, כאשר נרקמו מהלכים מדיניים הפוכים בתכלית - "הליגה נגד לגיטימיות", שכה פעילה עתה, שמרה על דממה כמעט מוחלטת.
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עם עננת חשדות לפלילים מעל ראשו, ולאחר שכבר הודיע על כוונתו להתפטר, ניהל במשך שישה שבועות משא ומתן עם אבו מאזן על הסדר קבע. ב־17.9.08, חמישה ימים בלבד לפני שהתפטר, אולמרט, בפגישה עם אבו מאזן, הסכים לחלוקת ירושלים ולמדינה פלשתינית, ויתר על הריבונות בהר הבית ועל נוכחות ישראלית בבקעת הירדן, ואף ניאות למסור לפלשתינים שטחים באזור בית שאן ועפולה תמורת "גושי ההתנחלויות". יתרה מזאת: כראש ממשלת מעבר, אולמרט המשיך לנהל משא ומתן עם הרש"פ, וכשהוא אפוף בחשדות לפלילים אף יצא ל־22 ימי לחימה במבצע עופרת יצוקה.
גם אהוד ברק, כראש ממשלת מעבר, שבועות ספורים בלבד לפני הבחירות לראשות הממשלה בפברואר 2001, וכראש ממשלת מיעוט בת כ־35 ח"כים בלבד, ניהל משא ומתן אינטנסיבי וגורלי מול נציגי הרשות הפלשתינית בוועידת טאבה. מעטים בשמאל מחו אז על היעדר לגיטימיות.
כל עוד היה מדובר במחטפים שמשמעותם הסגת ישראל לאחור, הקמת מדינה פלשתינית, חלוקת ירושלים ומסירת שטחים רבים לפלשתינים - היעדר הלגיטימיות הפריע הרבה פחות, אם בכלל. גם כאשר הממשלים בתקופת נשיאי ארה"ב ביל קלינטון וברק אובאמה התערבו במערכות הבחירות בישראל, כדי להפיל את בנימין נתניהו, הדבר התקבל על ידי השמאל בברכה, בשונה כמובן מההתערבות של ארה"ב עתה לטובת נתניהו. קלינטון הודה לימים בגלוי בהתערבות, בעוד ממשל אובאמה (על פי דו"ח של ועדה בסנאט) סייע כספית בעקיפין לקמפיין נגד נתניהו בבחירות 2015.
יש לנתניהו יתרונות רבים וגם חסרונות לא מעטים, אבל הוא זכאי בדיוק לאותו מד לגיטימיות שהפעיל השמאל בתקופות אחרות ומול התערבות של נשיאים אמריקנים אחרים, מה עוד שאם הח"כים יצביעו לפי מצפונם ולא בהתאם לאובססיית "רק לא ביבי" - יש בכנסת ישראל רוב עצום בעד סיפוח הבקעה; רוב גדול פי כמה מזה שבו אושרו הסכמי אוסלו האסוניים. טענת היעדר הלגיטימציה כאשר היא מופעלת באופן בררני, לוקה בעצמה בהיעדר לגיטימציה. עכשיו זה בידיים של נתניהו. יש לקוות שלא יקבל ברגע האחרון "רגליים קרות", שלא יסתפק בסיפוח קטן של מעלה אדומים, אלא יחיל ריבונות על בקעת הירדן ועל כלל היישובים היהודיים ברחבי יהודה ושומרון. זה השטר שהוא חתם עליו. עכשיו זמן הפירעון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו