ירדן לא תעמיד מכשול

אחד הטיעונים הרווחים ביותר בימים האחרונים נגד החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן - ובמידה מסוימת גם נגד חלק מסעיפי עסקת המאה - הוא החשש ליציבות הממלכה ההאשמית בירדן. החששות הללו מוגזמים. 

ממלכת ירדן היא שותפה אסטרטגית של ישראל זה שנים רבות, עוד לפני חוזה השלום עם ישראל מ־1994. הסיבה העיקרית לכך היא האויב המשותף - התנועה הלאומית הפלשתינית. לשתי המדינות מרקם ענף של אינטרסים משותפים, הכולל תמיכה בנוכחות אמריקנית באזור, התנגדות לתנועות על־לאומיות כפאן־ערביות ופאן־אסלאם, וכמובן לאסלאם הקיצוני, סוני או שיעי. עמאן גם רואה עין בעין עם ירושלים בנושא האיום האיראני.

ירדן מסתייעת בישראל כדי להרתיע גורמים קיצוניים המאיימים עליה, כפי שאירע מול עיראק בשליטת סדאם חוסיין או סוריה תחת חאפז אסד בסתיו 1970. ישראל, מצידה, רואה בירדן מדינת חיץ בינה לבין הגורמים הקיצוניים ממזרח לממלכה. ירדן בוודאי לא מעוניינת בישות מדינית שכנה מעבר לנהר, שעלולה להתפתח למעין עזה שבשליטת חמאס. נוחה לה השליטה הצבאית הישראלית בבקעה, המגינה עליה ממערב. כך היה גם בתקופה שישראל שלטה בלעדית בבקעת הירדן עוד לפני הסכמי אוסלו ב' (מ־1995), אשר הגדירו שטח זה כאזור C.

צריך לזכור שירדן לא נמנעה מלחתום על הסכם שלום עם ישראל בשעה שירושלים, החשובה יותר מהבקעה, תחת ריבונות ישראלית (תמורת הכרה בתפקיד ירדני בהר הבית). מאז חתימת הסכם השלום, התלות הירדנית בישראל גברה. ישראל מספקת כמויות הולכות וגדלות של מים, הרבה מעבר להתחייבויותיה. ישראל גם החלה לספק גז ממאגרי הגז שבים התיכון לשכנתה שבמזרח. נוסף על כך, השדולה הישראלית בוושינגטון עובדת שעות נוספות כדי להבטיח סיוע כלכלי אמריקני לעמאן.
יתרה מזו, קשה להניח שיופעל לחץ מסעודיה, ממדינות המפרץ או ממצרים לנקוט צעדים נגד סיפוח ישראלי של בקעת הירדן. נוכח האיום מאיראן ואפשרות לנסיגת כוחות אמריקניים מהאזור, ישראל נותרה המגן מפני ניסיונות ההתפשטות של הרפובליקה האסלאמית.

נכון, למשטר הירדני יש התנגדות מבית להידוק היחסים עם ישראל. קשה להסביר לרחוב הירדני את היתרונות שביחסים טובים עם ישראל, ובמיוחד את הצורך הביטחוני של ירדן בשליטה ישראלית בבקעת הירדן. אבל אין לזלזל ביכולת הפוליטית של ההאשמים להתמודד עם רחשי הלב האנטי־ישראליים הנפוצים במרחב הממלכה. הם עושים זאת זמן רב באמצעות כוחות ביטחון יעילים וגמישות פוליטית מרשימה. ראוי לציין, שבניגוד למדינות ערב אחרות, ירדן שרדה יפה מאוד את "האביב הערבי". 

לפנינו שעת רצון לקדם את מימוש קביעת גבול הביטחון של מדינת ישראל במזרח, וזאת בהכרה של המעצמה הגדולה בעולם. הגיעה זמנה של יוזמה דוגמת תוכנית אלון, מבית המדרש של תנועת העבודה, המדגישה את הצורך בגבולות בני הגנה, והרגישה גם לסוגיה הדמוגרפית.

אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו