מעט יותר מחודש לבחירות, הליכוד ונתניהו זכו באפשרות להיות שוב רלוונטיים, מובילים (ולא מובלים), ובעיקר קובעי סדר היום הלאומי של ישראל. הזמן הוא אפוא זמן של קריעת מסכות, של קבלת החלטות, של מיצוב מחדש של הקלפים - זמן שישים את האמת בפני הציבור: חוזרים לבחור בין ימין אמיתי לשמאל אמיתי.
בליכוד, שנתפס בקלות רבה מדי לשאננות קלת דעת דווקא ברגעים כאלה, צריכים להפנים: זה הסיכוי האחרון של המפלגה, כמנהיגת המחנה הלאומי, ושל נתניהו. אם לא ישכילו לנצל את ההזדמנות, אפשר יהיה לסגור את האירוע. הסיכון שבאובדן ההזדמנות רב מהסיכוי להצליח בו.
ראשית צפויה חזית סירוב מצד טהרני הימין המתנחלי ואגפים מסוימים בציונות הדתית, שלא מחמיצים הזדמנות לייצר אמירות מתחכמות, להיטפל לטפל, ולפספס את העיקר. דווקא מקרב חוגים כאלה יכול להיווצר כאוס ראשוני בדמות פקפוק בגודל השעה ותקיעת מקלות בגלגלים בצורת מאבק מאסף להגנת האידיאולוגיה. עם אלה יצטרך הליכוד להתמודד ראשית, ולהזכיר את המציאות של טרום אוסלו ואירועי העבר.
חזית שנייה צפויה - ולמעשה כבר נפתחה - מצד התקשורת. החמיצות שבה התעטפו אולפני הרדיו והטלוויזיה ומערכות העיתונים מחייבת כבר עתה להכניס את כל הכוחות למערכה לבלימת ההתנגדות. להזכיר לכל מעקמי החוטם את אמירותיהם ותחזיותיהם שהופרכו, לדרוש עימותים על בסיס שוויוני, ולוודא שהפעם - בניגוד לאירועי עבר דומים - יהיה איזון דמוקרטי בדיון התקשורתי.
אולם החזית המאתגרת ביותר תיפתח מכיוון מפלגת הפרקליטים, המפלגה שמנווטת את סדר היום לעבר המערכה השלישית. אל מול המערכת המשפטית צריך לעמוד ללא מורא, ולהמשיך ולדרוש את הפרדת הרשויות. להציף ללא חשש את עמדתם הפוליטית האישית של אנשי המערכת הזו, את פסיקות העבר שלהם, ואת בתי הגידול האידיאולוגיים והערכיים שלהם. אין ספק שזו המערכה החשובה מכל, משום שאמנת הסבירות והמידתיות יכולה להכיל כל אמת ולעטוף אותה בכל נייר - ואלה בדיוק הניירות שצריך לקרוע.
לשירות המערכת המשפטית עומדת כעת מפלגת פקידי וחביבי הממסד, שהתמזל מזלם ולוהקו מבלי שיש בקרבם הסכמה בשום סוגיה לאומית - לבד מנושא אחד. אם יש סיבה משמעותית להתלבטות ביחס לנסיעה לוושינגטון, היא לא החשש מ"מלכודת", ובטח שלא הנמקה אידיאולוגית. החשש הוא לגורלם של דיוני החסינות בכנסת, שהם כרגע הדרך היחידה של הגוף הזה לחתור למציאות פוליטית הרצויה לו ללא הקביים של הפרקליטות. מבחינתם, טריבונל הכנסת הוא ההזדמנות ההיסטורית החשובה; לא האירוע הנדיר שעשוי לקבוע את העתיד הלאומי לדורות.
כי במהות העמוקה של הדברים מסע הרדיפה נועד לסכל בדיוק את הרגע ההיסטורי הזה, שבו המחנה הלאומי עומד בפני אפשרות לממש את חזונו בהנהגת הליכוד. זו הסיבה שהמשולש פרקליטות-תקשורת־כחול לבן יפעל מעתה בתשלובת סימביוטית לשבש את הרגע בכל דרך. הליכוד צריך לזכור - זה גם ה"מאני טיים" שלהם, אישית נגד נתניהו, ורעיונית נגד דרך הימין.
