ב־2002, כשאהרן ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון והיה בשיא כוחו, הוא נאם בפני סטודנטים חרדים למשפטים בקריית אונו ואמר להם: "כאשר יבוא יום ותהיה פגיעה בזכויות שלכם כמיעוט, הפרלמנט לא יגן עליכם משום ששם אתם מיעוט, אבל בית המשפט יגן עליכם כמו שהוא מגן על כל מיעוט".
מאז אותו יום, בית המשפט העליון, מגן המיעוטים, ביטל חמישה חוקים ופעולות שלטוניות רבות שקודמו לטובת המיעוט החרדי. הפרלמנט, "אויב המיעוט", העניק לציבור החרדי פטור מגיוס ותקציבים, והעליון השתמש פעם אחר פעם בכוחו כדי להכות במיעוט. אותו בית משפט, מגן המיעוטים ושומר זכויות האדם, העניק בזמן ההתנתקות "צ'ק פתוח" לממשלה לפגוע בזכויותיהם של מפגינים ושל מתיישבים, נתן אור ירוק להארכות מעצר סיטונאיות ואישר הרס בתים ויישובים, מבלי לדרוש מהממשלה כל הצדקה או הנמקה.
את העתירה בעניין העמדתו לדין של אריאל שרון, שהוגשה בזמנו על ידי התנועה לאיכות השלטון, דחה בית המשפט. השופט חשין, שהיה בדעת מיעוט, אמר מאוחר יותר: "לא חשבתי להיות במיעוט, אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות - ואם שרון היה עומד לדין, לא היתה התנתקות". הוא כמובן הוסיף מייד "אינני אומר שזה מה שרוב השופטים חשבו, חלילה וחס", אבל צריך להיות נאיבי כדי להאמין לזה.
כשהכנסת חוקקה לפני כשלוש שנים את חוק ההדחה, שמאפשר להדיח ח"כ בשל תמיכה בטרור, ידעו בייעוץ המשפטי לכנסת לצלצל בכל פעמוני האזעקה ולדרוש שהכנסת לא תנהל את ההליך המעין־שיפוטי הזה בתקופת בחירות. בניגוד לכל זעקות האופוזיציה על דורסנות הרוב ועל שבירת הכללים, אימצה הקואליציה את ההצעה, כללה בחוק היסוד הוראה שכזו והוסיפה להליך ההדחה את כל האיזונים והבלמים האפשריים.
הכנסת גם קבעה שההליך שיתקיים יהיה במתכונת הנהוגה בדיוני הסרת חסינות, שלגביהם כבר נקבעו, בעידודו של ביהמ"ש העליון, ריסונים רבים כהגנה מפני הפוליטיזציה של ההליך המעין־שיפוטי של הסרת חסינות. חברי הקואליציה, תמימים שכמותם, חשבו שאם יום אחד יתהפך הגלגל ויאבדו את הרוב, "שומרי הסף" מטעם עצמם בייעוץ המשפטי ובבג"ץ יטילו גם על הרוב העתידי אותן מגבלות.
חוות הדעת של היועמ"ש לכנסת, שהפך פתאום למי שיוצק שמן על גלגלי הוועדה המסדרת ומאיץ את ההליכים, הפתיעה רק את מי שלא למד מההיסטוריה. איזונים ובלמים משמשים בידי מערכת המשפט רק לצורך מתן שירות לתפיסות הערכיות והפוליטיות של חבריה. הם סבורים כי תפקידם הוא לחסום את הסנטימנט הפופוליסטי רק כאשר הוא לא עולה בקנה אחד עם הסנטימנט שלהם עצמם.
נתניהו טוען שהוא נמנע מהחלת ריבונות על הבקעה מכיוון שאנו נמצאים בתקופת בחירות. הוא ממשיך לשחק שחמט "לפי הספר", בעוד יריביו, מגובים בחוות דעת עדכניות, עברו מזמן להיאבקות בסגנון חופשי. לשווא מנסים בליכוד לעתור לעליון כדי שיתערב או לדרוש מהיועמ"ש לכנסת להימנע מעיסוק בנושאי החסינות. כפי שכתבה פרופ' רות גביזון, "אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק".
כדאי להבין את תנאי המגרש ולפעול לשינוים, במקום לנסות לשחק לפי הכללים שנקבעים אד־הוק על ידי מתנגדיך.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ - כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו