נניח לשאלה מדוע השר פרץ שב ומתראיין לכלי תקשורת עוינים, כשהוא אמור כבר לדעת בשלב הזה שלא רק שהם ישאלו אותו על הומוסקסואליות, נושא די שולי בסדר יומו של כל שר חינוך, אלא שבוודאות זה מה שיילקח לכותרת ויצייר אותו באור לא מחמיא.
הנושא החשוב והמעניין בפרשה הוא מקומו של הציבור הדתי־לאומי, אולי המגזר התוסס והמעניין ביותר במדינתנו מרובת המגזרים, במפה החברתית והפוליטית העדכנית.
הציונות הדתית הקלאסית התגאתה בהיותה גשר בין דתיים לחילונים בשלל סוגיות מרכזיות: עבודה משותפת, שירות צבאי משותף, שמירת שבת במרחב הציבורי ועוד. גאוותה של הציונות הדתית היתה על מציאת דרך ביניים בין דרישותיה הנצחיות של מסורת ישראל לתביעות המשתנות של חיי היומיום המודרניים.
אבל דווקא בסוגיה הכי נפיצה כיום מבחינה חברתית, ההנהגה הרשמית שלה נוקטת קו הסברתי נוקשה. כדאי להבהיר שמדובר בקו הסברתי בלבד; זאת מחלוקת עקרונית, כמעט תיאורטית. רק בזכוכית מגדלת ניתן למצוא הבדלים מעשיים בין הרב רפי לבין ידידו ובן מחזורו בישיבת נתיב מאיר, ח"כ אלעזר שטרן מכחול לבן. זה לא שבחלקים השמרניים יותר של הציונות הדתית סוקלים הומואים באבנים, ובחלקים הליברליים יותר שלה רוקדים על משאיות בבגדי עור. בסופו של דבר הוויכוח הוא בעיקרו תיאורטי - מה צריכה להיות הגישה העקרונית לסוגיה - ולא איך יש להתייחס בפועל לבחור או בחורה ש"סובלים" (או נהנים) ממשיכה לבני מינם.
ההשלכות המעשיות הכמעט אפסיות של הדיון הזה, בעיקר לעומת סוגיות קלאסיות כמו שבת וגיור או מעמד האישה, מגבירות את התמיהה סביב האחיזה העיקשת בקו ההסברתי הזה. מה אומרת על הנהגתו הפוליטית של המגזר הדתי־הלאומי ההיצמדות למצע הפוליטי של המפלגה הקיקיונית "נעם", שזכתה בבחירות האחרונות לתמיכה אפסית במגזר? מה זה אומר על המצב הפוליטי של המגזר כולו, שרק לפני שבע שנים, תחת הנהגת בנט, הסתמן כמגזר שיוביל בעתיד הקרוב את המחנה הלאומי והמדינה כולה?
ובכן, לא דברים טובים. הציבור שלפני כמה שנים הציג פנים פתוחות ומחייכות, בהנהגה נדירה של זוג, גבר ואישה, שהיו ימניים מאוד אבל מנומקים, מסורתיים מאוד אבל ליברלים, ובעיקר צעירים נקיים ומבטיחים, מונהג היום בידי שלוש דמויות העומדות בראש שלוש מפלגות זעירות, ומזוהות תקשורתית עם הקצנה ושמרנות במובן הלא נעים שלהן. מכיוון שאנחנו חיים בעולם של תדמיות ודימויים, אין זה משנה ששלושתם - הרב פרץ, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' - הם באופן אישי אנשים נעימים וגם מוכשרים מאוד. הבורות התקשורתיים שאליהם פוסעת הנהגת הציבור הזה שוב ושוב, מצביעים על מבוכה אותנטית ובעיה שהמגזר יצטרך לפתור, אם הוא רוצה לשוב ולהתחרות על עמדת הנהגת המדינה.
