סיכול ממוקד לשקרים

חיסול סולימאני ממשיך את המגמה השלטת בעידן טראמפ: ההבנה שאיראן אחראית לפשעיה • הנשיא מציף את מה שקודמיו ניסו להדחיק כדי להימנע ממלחמה - ומבקריו אוכלים את הכובע

ב־40 השנים האחרונות, שתי הנחות יסוד הכתיבו ועיצבו את עיקרי מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון. שתיהן נקבעו בידי ממשלו של ג'ימי קרטר. הראשונה נגעה באיראן, השנייה נגעה בישראל. שתיהן פוסלות את האמת כבסיס למדיניות חוץ. בחודשיים האחרונים, ממשל טראמפ ניפץ את שתיהן לרסיסים ומבקרי הנשיא אינם יודעים את נפשם.

לגבי איראן, כפי שהסביר העיתונאי האמריקני לי סמית השבוע, האמריקנים החליטו כבר בנובמבר 1979, עם השתלטות הסטודנטים על השגרירות האמריקנית בלב טהרן והחזקת 52 אמריקנים בני ערובה במשך 444 יום, לא להכיר באחריות המשטר האיראני לפשעיו כלפי אמריקה. היה ברור אז לכל בר־דעת שמנהיג המהפכה והמנהיג העליון של איראן אייתוללה חומייני עמד מאחורי ההשתלטות על השגרירות, ושהסטודנטים היו למעשה חייליו.

למרות האירועים בשטח, מקטרגיו של הנשיא שוב העדיפו לצדד במשטר האיראני. טראמפ // צילום: אי.אף.פי

אבל ממשל קרטר העדיף לשחק בכאילו כדי להימנע ממלחמה עם איראן. התקווה היתה כי אם יורידו ראש, וייתנו לאיראנים נתח בשר אמריקני קטן, האיראנים יניחו להם, או לכל היותר לא יעשו נזק רב מדי לעיתים קרובות מדי. הנחה משנית אך חשובה, שהביאה את האמריקנים להתעלם מהמציאות, היתה שהגיע לאמריקנים לסבול מידי האיראנים ה"אותנטיים" כי אימפריאליזם, וזה. כמו שלמדו הדיפלומטים באוניברסיטאות בשנות ה־60.

המתקפות האיראניות נגד ארה"ב נמשכו מאז. לפעמים הלהבות היו נמוכות. לפעמים הן הוגבהו, אבל במקום להשיב מלחמה שערה, הנשיאים ג'ורג' בוש וברק אובאמה פעלו לסגור הסכם דו־קיום עם הרוצחים בטהרן.

סוף־סוף הכרה במציאות

החלטתו של טראמפ לחסל את קאסם סולימאני - שכראש כוחות קודס של משמרות המהפכה האיראניים היה ראש הנחש של מנגנוני הטרור האזוריים והעולמיים של איראן - שמה קץ למדיניות הזה. סולימאני חוסל כשהיה בבגדד יחד עם אבו מאהדי אל־מוהנדס, מפקד מיליציה בשליטת סולימאני. מוהנדס שלט בעיראק הלכה למעשה כשליח של סולימאני. המפגינים העיראקים המוחים על שליטת איראן בממשלתם ובארצם טוענים כי בפקודת סולימאני, מוהנדיס הורה על הרג המפגינים בידי אנשיו. על פי המדווח, כוחות בשליטת מוהנדיס - כלומר בשליטת סולימאני - הרגו יותר מ־500 מפגינים עיראקים מאז אוקטובר האחרון.

באמצעות חיסול סולימאני יחד עם מוהנדיס, האמריקנים חשפו את השקר שעומד מאחורי הקביעות של כל הממשלים מקרטר ועד אובאמה. ברור שהמשטר האיראני נושא באחריות ישירה לכל הפיגועים ומתקפות ומלחמות ששליחיו במזרח התיכון ובעולם כולו מבצעים. הימים שהאמריקנים מאפשרים להם להתחמק מהדין על פשעיהם, הגיעו לקיצם ביום שישי שעבר. מעתה, המשטר האיראני יוכר כאחראי לפשעיו. מעתה, מדיניות ארה"ב מול איראן תתבסס על הכרת המציאות כפי שהיא, ולא על ניסיון להתחמק ממנה.

הנחת היסוד השנייה שעליה התבססה מדיניות ארה"ב במזרח התיכון כבר 40 שנה ויותר היא שישראל והכיבוש אחראיים להיעדר שלום במזרח התיכון בכלל, ובין ישראל והפלשתינים בפרט. ממשל קרטר היה הממשל הראשון שהגדיר את השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ככיבוש וקבע, באמצעות מזכר של היועץ המשפטי של מחלקת המדינה הרברט הנסל משנת 1978, שהתיישבות ישראלית ביו"ש היא עבירה על הדין הבינלאומי. 

היות שלא היתה לחוות הדעת של הנסל אחיזה בדין הבינלאומי, ממשל רייגן התנער ממנו. אבל כמו בהעלמת עין מהאחריות של המשטר האיראני לפשעים שביצעו שליחיו הטרוריסטים, לרבות פיצוץ השגרירות האמריקנית ובסיס המארינס בביירות ב־1983, ממשל רייגן אימץ את המדיניות העוינת של קרטר לישראל הלכה למעשה. רייגן מינה שליח מיוחד לשלום בשם פיליפ חביב, שהכין תוכנית "שלום" מבוססת על נסיגות ישראליות ביהודה ושומרון. הממשלים של בוש האב, קלינטון ובוש הבן, וכמובן ממשל אובאמה, המשיכו את הקו שהניח את האשמה להיעדר שלום על פתח דלתה של ישראל. ממשל אובאמה סגר את המעגל כאשר אימץ בחזרה את מזכר הנסל באופן רשמי וקבע בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם שההתיישבות הישראלית ביו"ש מהווה עבירה על הדין הבינלאומי. 

בנובמבר האחרון, ממשל טראמפ התנער מהמוסכמה הזאת עם הודעת מזכיר המדינה מייק פומפאו, שלפיה ההתיישבויות הישראליות ביהודה ושומרון אינן בלתי חוקיות כשלעצמן. 

אין יותר חסינות למשטר

רצה הגורל וביום רביעי, בעודנו מחכים לתגובת הנשיא טראמפ למתקפת הטילים הכושלת של איראן, ערך פורום קהלת כנס בנושא המשמעות של הצהרת פומפאו. בהודעה מוקלטת לכבוד הכנס, פומפאו הסביר את החלטתו להתנער ממזכר הנסל. אולם דבריו היו תקפים גם לגבי החלטת טראמפ להפסיק להעניק לאיראן חסינות על הפשעים שביצע באמצעות שליחיו הטרוריסטים. 

עבור כל ממסד מדיניות החוץ האמריקני, מעשיו של טראמפ הם כפירה בלתי נסלחת. אם הוא יצליח, כך חוששים, כל מורשת מדינית החוץ שלהם תפורק. כל היומרה לחוכמה, כל ערך הניסיון וכל התארים של בכירי הממשלים הקודמים יימחק. היות שהצהרת פומפאו כביכול התייחסה לסוגיה משנית ולא בוערת, האצולה קיבלה אותה בביטול - עוד שטות של טראמפ שימחקו כאשר ישובו לשלטון ויעבדו עם ממשלה ישראלית שאין בראשה בנימין נתניהו.

הסיפור של איראן אחר. ימים ספורים לפני חיסולו, סולימאני ניסה להעתיק את הצלחת השתלטות הסטודנטים על שגרירות ארה"ב בטהרן באמצעות השתלטות "מפגינים" על שגרירות ארה"ב בבגדד. לא רק שהוא נכשל, הוא שילם על כך בחייו. וטראמפ לא ניסה להסתיר, לא את חלקו של סולימאני בניסיון ההשתלטות על השגרירות ולא את האחריות של ארה"ב לחיסולו. אדרבה, הוא הבליט את שניהם. 

המדיניות של טראמפ חושפת את הטירוף של מדיניות קודמיו בכל הקשור לאיראן. אנשי אובאמה, כמו גם התקשורת שתמכה בהם, מגיבים לחשיפה באמוק. בן רודס, התועמלן של אובאמה, שמכר את הסכם הגרעין לציבור האמריקני, צייץ בטוויטר שטראמפ מביא את ארה"ב למלחמה. ננסי פלוסי, מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, אמרה שחיסול סולימאני היה צעד בלתי פרופורציונלי. ביום שלישי בלילה, רשת MSNBC דיווחה כעובדה את ההודעה האיראנית השקרית על 30 הרוגים אמריקנים במתקפת הטילים. 

במילים אחרות, במקום לתמוך בצעד אמריקני מבוסס על המציאות של העוינות האיראנית, מקטרגיו של טראמפ בחרו לתמוך במשטר האיראני, ובכך נצמדו לשקר בן 40 שנה שלפיו איראן לא אחראית לפשעיה. אויבי טראמפ מבית מרגישים שהם במרוץ נגד הזמן. אם תצליח מדיניות טראמפ מול איראן ומול ישראל, המבוססת על המציאות, יהיה להם קושי לשקם את השקרים שלהם. על כן, תצפו כי המערכות שלהם נגד טראמפ יהפכו קשות והיסטריות יותר ככל שחולפים הזמן וההצלחות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו