התקיפה האיראנית על הבסיסים האמריקנים הסתיימה כשכל הצדדים מרוצים: איראן מכך שנקמה, לכאורה, את חיסולו של סולימאני, וארה"ב מכך שהאירוע הסתיים ללא נפגעים ומבלי שתיאלץ להיגרר למערכה רחבה שממנה היא מבקשת להימנע.
במידה רבה, דמה האירוע לירי טילי הנ"ט שביצע חיזבאללה אל אמבולנס צבאי בראשית ספטמבר השנה, בתגובה לתקיפה שיוחסה לישראל בביירות. בדיוק כמו איראן - שטענה אתמול כי הרגה 80 אמריקנים - גם חיזבאללה טען אז כי הרג חיילי צה"ל. בשני המקרים הדיווח היה שקרי, אבל נועד לצרכי פנים. לשכנע את העם הלבנוני (בספטמבר) ואת העם האיראני (כעת) שהמחיר נגבה וההרתעה שוקמה.
מהאירוע בעיראק אפשר ללמוד, בזהירות, שהיכולת הצבאית של המיליציות השיעיות שפועלות תחת חסות איראנית - ואשר אומנו, מומנו, צוידו וקיבלו פקודות על־ידי סולימאני - מוגבלת מאוד. בשונה מחיזבאללה בלבנון ומהחותים בתימן, הגורמים שפועלים בעיראק ובסוריה טרם הפכו לכוח צבאי מאיים - הישג שראוי שייזקף בחלקו הגדול למערכה שניהל בשנים האחרונות צה"ל כנגד ההתבססות האיראנית בסוריה.
היכולת הזאת גם רחוקה שנות אור מהיכולת המרשימה שגילו משמרות המהפכה כאשר תקפו ב־14 בספטמבר את מתקני הנפט של סעודיה. סביר שלו פעלה איראן במישרין גם כעת, מתחומה, תוצאות התקיפה היו מרשימות יותר, אבל נראה שהאיראנים נרתעו מתגובה אמריקנית חריפה.
לעת עתה יכולה ארה"ב לסכם את האירוע כהצלחה משמעותית. סולימאני חוסל, איראן קיבלה מכה שיהיה לה קשה להתאושש ממנה, ותגובת־הנגד היתה מינורית ותחומה, ואפשרה לשני הצדדים לרדת מהעץ.
הדברים נתונים בידי איראן, שצריכה להחליט האם היא מסתפקת בתגובה הזאת, או שהיא ממשיכה לנסות לגרום לארה"ב להמשיך לדמם. סביר שהאופציה השניה נכונה, אבל סביר גם שאיראן תמשיך לעשות זאת מבלי להסתכן שטראמפ ישתגע שוב.
המשמעות היא שגם בהמשך האיראנים יפעלו באמצעות שלוחיהם (בעיקר בעיראק), ויחפשו מטרות אמריקניות לפגיעה. כל חייל או אזרח אמריקני יהיה מטרה, להרג או לחטיפה. איראן כמובן תרחיק את עצמה מהאירועים, ותקווה שהם יהדהדו כך שיפגעו בסיכויי טראמפ להיבחר מחדש, ובעיקר שהם יזרזו את נסיגת הכוחות האמריקנים מעיראק ויותירו אותה לחסות איראנית מלאה.
במקביל עלולה איראן להאיץ דרכה אל הגרעין. בעקבות חיסול סולימאני הודיעו האיראנים שהם משחררים את עצמם מכל המחויבויות שנטלו על עצמם במסגרת הסכם הגרעין, שממנו פרשה ארה"ב בשנה שעברה. בינתיים הם כבר העשירו כמות אורניום כפולה מזאת שהותרה להם בהסכם, ובהמשך הם עשויים לעבור להעשרה ברמה גבוהה יותר ולהרחיק לגמרי את הפיקוח הבינלאומי.
זה יחייב את ארה"ב וישראל לשלוש משימות חיוניות: לחדד ולדייק את המעקב המודיעיני אחרי אתרי הגרעין; לשמר תיאום הדוק בין וושינגטון וירושלים; ולהחליט אם ומתי מגיעה "נקודת האל־חזור", ולגזור ממנה את הפעולות הנדרשות.
כל אלה עשויים לעמוד בפתח כבר בחודשים הקרובים, בתקופה שבה ישראל נמצאת (שוב) במערכת בחירות ועם ממשלה זמנית. גם האתגרים בצפון לא יעצרו; אמנם עוד לא ברור איך תיראה פעילות כוח קודס ללא סולימאני, אבל ספק אם איראן תשנה מדרכה, והיא עשויה אף לנצל את האירועים האחרונים כדי להגביר את החיכוך שלה עם ישראל בסוריה, ובסבירות נמוכה יותר גם בלבנון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו