המבחן האמיתי יוצא לדרך

יוסי אבוקסיס מגיע להפועל ב"ש אחרי שתי קדנציות מוצלחות: בבני יהודה ובבני סכנין. כולם היו בניו בשתי הקבוצות האלה, שנבראו בצלמו ובדמותו.

עם השנים מיתג עצמו כמאמן שלוקח שחקנים אלמונים והופך אותם ליהלומים, בדיוק כמו אלה שהניבו רווח עצום לברק אברמוב. שועה, אשכנזי, חזיזה ועוד רבים שמיצו את הפוטנציאל שלהם באופן מקסימלי תחתיו. לאבוקסיס היה קל יותר לעשות את הדברים הללו בקבוצות "קטנות", שבהן הלחץ קטן, התקשורת פחות מתעניינת ובוחשת, וכל מה שאתה משיג מוגדר נס.

כל זה נמחק והקלפים חולקו מחדש. אבוקסיס מגיע למועדון עם קהל גדול, תקשורת אינטנסיבית, ובעיקר שינוי מוחלט לכל מה שהיה רגיל אליו בשנתיים וחצי שלו בשכונת התקווה. הוא היה כל יכול. הוא זה שדיבר עם סוכנים, הנחית שחקנים זרים למבחנים, היה האבא והאמא של השחקנים וקיבל מאברמוב אוטונומיה כמעט מוחלטת לנהל את האופרציה המקצועית.

הפועל ב"ש זה מקום שונה בתכלית. אלונה ברקת ואסי רחמים דומיננטיים ומעורבים יותר בצד המקצועי; הקהל שהתרגל לאליפויות ולקמפיינים נהדרים באירופה ידרוש הישגיות וקבוצה שאפשר להתחבר אליה, ולא כזאת שמתבססת על שלושה בלמים ועל משחק מעבר בניסיון לעקוץ במתפרצות.

ומעל הכל, אבוקסיס צריך להוריד גם קוף מהגב: הפעם הקודמת שאימן בקבוצה גדולה היתה בתחילת העשור, בהפועל ת"א, וזה לא נגמר טוב. מאז הוא התעצב והתפתח, וכעת הוא צריך להוכיח שהוא מסוגל לייצר גם כדורגל דומיננטי. לשם כך הוא זקוק לכלים, לרכש ולסבלנות. אז נכון שהוא חתם לעונה וחצי, אבל חוזה זה דבר גמיש. תשאלו את ברק בכר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו