ידוע לכל בר דעת שמאז קום המדינה תרמו הנשים, בשלל תפקידיהן, רבות לביטחון המדינה. מאז הבג"ץ של אליס מילר לקבלת בנות לקורס טיס, וביתר שאת בעשור האחרון נפתחו בפני נשים תפקידים קרביים רבים במג"ב, בחי"ר הקל ובתותחנים. יצוין כבר תחילה שאני בעד שילוב נשים בשירות קרבי, תוך התאמת התנאים לפיזיולוגיה שלהן. אין מה לעשות, גוף הגבר בנוי אחרת מגוף האישה ועל כן העומסים עליה צריכים להיות מותאמים. בשנתיים האחרונות ניסו לפתוח בפני הבנות דלת נוספת, כטנקיסטיות בחיל השריון. השמחה הייתה רבה ותמונותיהן של השריונריות הצעירות עיטרו את העיתונים ושידורי החדשות. עם זאת, רבים לא מכירים את הסיפור המלא.
פתיחת הדלת הייתה למעשה פיילוט ניסיוני של חיל השריון שבחן את התאמתן של הבנות כצוות טנק. הבנות בחיל משרתות בשלל תפקידים, ואלה המוסמכות כמדריכות אף עוברות התנסות בתוך הטנקים עצמם, כל אחת לפי התחום שהיא מדריכה: תותחנות, טעינה או נהיגה. אני זוכר את המדריכות שהכשירו אותי כתותחן טנק ועלי לציין שהידע המקצועי שלהן לא היה פחות מזה של המפקדים. לעיתים הידע הזה היה אף מציל חיים. אך כיוון שבצה"ל אוסרים על לוחמות לחצות את הגבול לארצות אויב, מלכתחילה הפיילוט יועד להיות בעל אופי הגנתי והטנקיסטיות הטריות יועדו למערך הגנת הגבולות בדרום הרחוק, קרי בערבה ובגבול סיני. גם הכשרתן לא הייתה דומה לזו של הבנים. הן קיבלו את ההקלות הנדרשות ולא נאלצו להתמודד עם אותם האתגרים שהתמודדתי אני וחבריי במסלול השריון. ממה שקראתי ושמעתי, החיל ייפה את הנתונים ואת ההישגים ולא חשף את התמונה המלאה שנחשפה עם הזמן ובעטיה הוחלט לוותר על המשך הפיילוט.
רק מי ששירת בחיל השריון יודע עד כמה מדובר בשירות קשה פיזית ונפשית. עדיין לא המציאו את הטנק שמזווד ומטפל בעצמו ועל כן זו אחריות הצוות. המשמעות היא סחיבה מתמדת של תחמושת וציוד כבדים מאוד, שלעיתים פוגעת בבריאותם של טנקיסטים "רגילים".
הטנק הוא ביתו של הטנקיסט, והוא נאלץ לשהות בו לעיתים כמה יממות ולמצוא אלתורים יצירתיים לעשיית צרכים. לדוגמה, בשביל הבנים יספיק בקבוק להטלת שתן; לבת, הפעולה הפשוטה הזאת תהיה מורכבת הרבה יותר, בייחוד כאשר הטנק נמצא בפעילות מבצעית או בלחימה וצריכים להיות עם האצבע על הדק הירי והעין בכוונת. זו לא גיחה ממוצעת של מטוס קרב, שבתוך חצי שעה עד כמה שעות חוזרים לתנאים המפנקים של הטייסת. הטענים מתמודדים עם הרמה מתמדת של פגזים כבדים שמשקלם יכול להגיע על 30 ק"ג. על הטען וחבריו לצוות למלא את בטן הטנק בעשרות פגזים ומארזי תחמושת, שגם הם לא בדיוק במשקל נוצה.
יש להוסיף על כך פריסות זחל ששוקל כמה טונות, כדי להחליף בו חלק פגום או שבור; הרמת מכסה המנוע שמצריך שני אנשי צוות ועוד טיפולים שגרתיים שהם מנת חלקו של כל טנקיסט. איני יודע אם נבחנו לעומק ההשלכות של הדברים האלה אצל בנות, שעלולות להיות גם צניחות רחם. האם מישהו מסביר למתגייסות לטנקים את הדברים האלה? מסופקני. אם אכן לא - זה חמור מאוד.
גורמים בצה"ל טוענים שהצבת טנקים בדרום הרחוק היא דבר נחוץ שישחרר טנקיסטים לאימונים ולמשימות האמיתיות שלהם בגבולות הצפון ומול עזה. כידוע, איום הטרור מסיני פחת משמעותית בשנים האחרונות כי שלוחת דאעש המקומית מרוכזת במאבק בצבא המצרי בסיני. אם כך, מול מי בדיוק יציבו מחלקת טנקים? מול מבריחים בדואים שמנסים לגנוב את הגבול? לכך יספיק גם האמר קל עם מקלע.
נניח שימשיכו עם הפרויקט והטנקיסטיות יגיעו לגזרתן מלאות מוטיבציה ורוח קרב. עד מהרה הן יבינו כי אינן תורמות באמת לביטחון המדינה כפי שהן ציפו ובעיקר עסוקות בטיפול השגרתי בטנק. האם לשם כך הגישו שתי מלש"ביות עתירה לבג"ץ? האם שווה להקצות טנקים, דלק, תחמושת ושעות מנוע עבור מראית עין של שוויון? לדעתי לא. הרי תפקידו העיקרי של הצבא הוא קודם כל להיות ספק הביטחון של המדינה.
עדיף שהבנות היקרות האלה ימצו את עצמן בתפקידים קרביים משמעותיים באמת ולא יהיו פיונים במשחק של ארגונים פמיניסטיים שחבריהם לא ראו כנראה טנק מימיהם. למדינה העסוקה 24/7 באתגרים ביטחוניים מורכבים, תוך חוסר תקציב, אין את הפריבילגיה לעשות ניסויים חברתיים בבני אדם בשם ערכים נעלים ככל שיהיו.
הכותב שירת ומשרת כטנקיסט בסדיר ובמילואים ב-15 השנים האחרונות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
