העשור שחלף הפיל להמונים אסימון: הם יכולים לנהל את חייהם גם בלי דיקטטורה מחשבתית
שעבור לסיכום העשור, מחשבה: שמתי לב שהשנה חגיגות כריסטמס, סילבסטר ונוביגוד הפכו להרבה יותר בולטות. הכל נעשה פומבי.
ובכן, לא חייבים להתעצבן על כל עץ אשוח מקושט כדי לתהות אם מאיר אריאל תנצב"ה לא צדק כשקבע "הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב". השנה שלנו הרי מתחילה בתשרי. אמנם הבחור ההוא שחוגגים לו יום הולדת נולד ומת כיהודי, אבל מה לנו ולסנטה קלאוס? מצד שני, אנשים רוצים סיבה למסיבה. אז יאללה, תיהנו.
ג'ורג' אורוול הדגול אמר שהאויב של שפה ברורה הוא חוסר כנות. כאשר קיים פער בין כוונתו האמיתית של אדם לבין מטרתו המוצהרת, הוא יפנה באופן אינסטינקטיבי למילים ארוכות ולקלישאות נפוחות, בדרך זהה לדיונון המשפריץ דיו כדי להסתיר עצמו. ביום שאחרי בחירת טראמפ סימס לי חבר יליד ברוקלין:
"כל הליברלים השמאלנים היו כל כך עסוקים בבולשיט של האליטיזם שלהם, 'שוויון בתי שימוש... ואלוהים אדירים הוא השתמש במילה פ**י'. הם לא שמעו את הכאב של מיליוני אמריקנים, עובדי צווארון כחול שלא יכולים להאכיל את משפחותיהם. לליברלים אכפת יותר מפליטים ערבים מאשר לאנשים של תעשיית הרכב הגוועת. התוצאה - הרפובליקנים השתלטו על הבית הלבן. אתה צריך לדאוג לאנשים לא לאג'נדות". לזה אני חושב אורוול התכוון. וזה בעיניי האירוע הסמלי בעשור.
העשור הראשון של המאה ה־21 סיפק רצף תמונות בלתי נשכחות - תמונות וסרטונים אייקוניים, נפילת התאומים, הצונאמי, פיגועי טרור מזוויעים, אסון הקולומביה. מהפכה טכנולוגית חסרת תקדים בעשור שהניף אצבע משולשת לעבר המודרניזם והרציונליזם של המאות הקודמות.
העשור הנוכחי פחות ייזכר בממד הוויזואלי, לא היתה בו את נפילת התאומים בשידור חי. אבל המגמה שהחלה בעשור שאחרי המילניום נמשכה עם טוויסט: אחרי הנשיא השחור הראשון של ארה"ב, שנתפס כמעט כמשיח, המטוטלת לא נעה באיטיות לקצה הימני אלא הפכה למכת שוט. ההיסטוריה התנגשה במציאות והתוצאה היא טראמפ, ברקזיט ומפלגות קצה ממזרח ועד מערב נותנות את הטון.
מתוך הסרט "אומה אחת, מלך אחד" (2018)
אם במחצית הראשונה של המאה ה־20 המאבק בין ימין ושמאל נע על הציר הכלכלי, סוציאליזם מול קפיטליזם; כעת הציר עוסק בזהות, בין לאומיות לאוניברסליות.
הברקזיט בבריטניה קבע מגמה - התבדלות על פני התבטלות והיטמעות. האוניברסליים נגד הלוקאליים, הניידים נגד הנייחים, שמרנים נגד ליברלים, בני האור נגד בני החושך. רק לא ביבי נגד רק ביבי, הכל כחלק מרוח התקופה, הצייטגייסט.
הקיסר קארל החמישי טען כי אל אלוהים הוא פונה בספרדית, עם גברים הוא משוחח בצרפתית, נשים הוא מפתה באיטלקית ועם הסוס שלו הוא מדבר גרמנית. קצת מעליב בהתחשב במוניטין הפילוסופי הגרמני וקצת מעליב את הסוסים בהתחשב במוניטין הג'נוסיידי של הגרמנים.
פילוסוף גרמני חביב עלי הוא פרידריך ניטשה, שלאחרונה חזרתי לעיין בספריו. הוא הבין לאן האנושות נעה, משום שהיה עד במאה ה־19 לעלייתה לגדולה של ה"אידיאולוגיה". ניטשה חזה לאן נושבות האידיאולוגיות חסרות האלוהים שהוא הרג, או לפחות חשב שהרג, ותפס את הסכנה באידיאולוגיה חילונית הרמטית שמקור סמכותה הוא האדם. זאת, מכיוון שאידיאולוגיות אנושיות תועות לחשוב שהן אמת מוחלטת ולכן הופכות לטוטאליות.
ההבדל בין אידיאולוגיה שמקור סמכותה האדם לבין תיאולוגיה דתית שמקור סמכותה אלוהי טמון בעובדה שהאדם, בתפיסה הדתית שלו, לא יכול להגיע לשלמות. השלמות שייכת רק למקור חיצוני. זה נכון גם לליברליזם המערבי או במלבושו הנצחי - הנאורות. כשזו מופיעה בלבושה השמרני היא פועלת באופן אבולוציוני, הקצב מתאים למציאות. בלבושה הליברלי פרוגרסיבי, הנאורות נוטה למהפכנות, היא מבקשת לכפות את ערכיה ללא קשר לנסיבות.
רודנות הליברליזם והתקינות הפוליטית היא גלגול הרעיון האפלטוני שלפיו יש מרשם אוטופי למשטר שבו החכמים ינהלו את המטומטמים. אטטיזם. במהפכה הצרפתית, היעקובינים הנאורים ערפו את ראשי מי שלא התקדם מספיק מהר לערכי חירות, אחווה ושוויון. אורגיית הרצח של המהפכנים הצרפתים לא ידעה שובע. בשם הנאורות, מימי נהר הסיין האדימו.
הנאורים היום אמנם אינם עורפים ראשים, אבל בכל מה שקשור בקנאותם לערכיהם המוחלטים ויומרנותם לדעת מה טוב להמונים, הם אינם שונים. כשהבריטים הצביעו בעד הברקזיט, הם לא הצביעו רק בעד שחרור מממשלת הפקידים של בריסל, אלא הביעו אמון מחדש ביכולתם לנהל את חייהם שלא בכפוף לדיקטטורת הליברליזם.
ולסיום מענייני דיומא. אני בעד חסינות לראש הממשלה כי יש מי שצריך חסינות זמנית, ויש מי שמקבלים חסינות אוטומטית. הציבור אמנם עובר שטיפת מוח אבל הוא לא מטומטם.
נאום החסינות של נתניהו היה טוב, תקיף וחשוב. רה"מ נלחם על חייו, כבודו ומורשתו כנגד אישום תקדימי, אכיפה בררנית וזיהום חקירה באמצעים השמורים למשטרים חשוכים.
אין דבר טוב יותר מפומביות. מפרהסיה. כולי תקווה שבקרוב נוכל לשמוע בפרוטרוט, בדיון יומיומי בוועדה בכנסת, על האופן שבו נוהלו תיקי נתניהו. במכתב פרקליטי נתניהו ליו"ר הכנסת, הם הבהירו כי ידרשו לבטל את צווי איסור הפרסום בנוגע לכל הליכי חקירתו, לצורך הוכחת טענת האפליה וחוסר תום הלב. יהיה מרתק לצפות ביועמ"ש מנדלבליט מסביר את ההליכים הללו. את האישום התקדימי.
לטעמי, נתניהו טעה בנאומו בעניין אחד: הוא לא הזכיר שהיתה לו אפשרות לזנק על יוזמת החנינה שהגיעה מכמה מקורות. הרי שמעתם את ליברמן, גנץ ולפיד מדברים על היוזמה הזו בריש גלי. נתניהו לא לקח. הוא אף לא ניסה להגיע לעסקת טיעון למרות שברור לכולם שהפרקליטות לא ששה לנהל את המשפט.
זהו משפט גורלי שבנוי על כרעי תרנגולת, ונתניהו הולך עד הסוף. אמרתי בעבר ואומר זאת שוב - אם הם מפילים אותו, כל הימין ייפול.
אחרי הנשיא השחור הראשון, שנתפס כמעט כמשיח, המטוטלת לא נעה באיטיות לקצה הימני אלא הפכה למכת שוט
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
