אנחנו נוטים לאמץ את הטענה העולה מספר איוב, לפיה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - גם כשאין ממש בטענה. כך, למשל, רבים מדי חושבים - או לפחות אומרים - שהשחיתות משתלמת לנבחרים, או שמדיניות פופוליסטית משיגה יותר ממנהיגות אמיצה של בחירה בצעדים הנכונים. אלא שבמרבית המקרים מדובר בפרשנות מוטעית. "המכון הישראלי לתכנון כלכלי" מצא שעד לשנה שעברה, במשך עשור, הורשעו 34 נבחרים בכירים ב־22 רשויות ו־7 מועצות מקומיות, זאת מלבד אלה שתלויים נגדם כתבי אישום והליכים משפטיים בשלבים שונים. המכון פרסם לאחרונה מחקר מרתק על הקשר בין סיכויי הבחירה של נבחרים לבין מקרי השחיתות, וגילה קשר מובהק בין שחיתות לבין ירידה בסיכויי הבחירה - ההפך מהמקובל להלין.
בין אם אתם תומכים או מתנגדים פוליטית לראש הממשלה בנימין נתניהו, אי אפשר שלא להסכים לכך שהוא המועמד הגנרי לבחירה כ"איש העשור" בישראל. גם יריביו הפוליטיים לא יכולים שלא לזקוף לזכותו לפחות חלק מההישגים האדירים שהשיגה מדינת ישראל בעשור האחרון. אלא שחלק גדול מהקרדיט שבו זכה בעשור זה, מגיע משנתיים וחצי של כהונתו כשר האוצר, מפברואר 2003. בשיחות עם בנקאים, אנשי עסקים וחוקרים בתחום הכלכלה, אני שומע זה שנים הערכה רבה לנתניהו כשר אוצר. במשך שנתיים וחצי פעל נמרצות כדי להציל את ישראל מהתמוטטות פיננסית ובמקביל בנה תשתית כלכלית איתנה, שממנה אנחנו נהנים עד היום. לכאורה, מעשיו היו אנטי פופולריים כשר אוצר, וכללו קיצוץ עמוק בקצבאות החרדים, שורה של הפרטות שלכאורה פגעו בעובדים מאורגנים, פגיעה בריכוזיות הבנקים ועוד. אלא שהתוצאה היתה ברית עם החרדים והערכה רבה מקרב הקהילה הכלכלית.
לעומתו, שר האוצר משה כחלון נענה לקריאה הישירה של המחאה החברתית ב־2011, כשניגש לטפל ביוקר הדיור באזור מרכז הארץ. בתקופתו נבלמה העלייה החדה במחירי הדיור ורבבות "זכאי דיור" מחזיקים בתעודת זכייה בדירה בבעלותם, אלא שמפלגתו, "כולנו", נמחקה. במילים אחרות, משה כחלון לא תוגמל פוליטית וציבורית על צעדיו הפופוליסטיים.
המכניזם הזה לא שונה מהורות. ילדים קטנים מבקשים מהוריהם לעתים קרובות מאוד "קנה לי", אבל ההורה המוערך על ידי ילדיו הוא לא זה שנענה בחיוב ליותר בקשות, אלא זה שמצליח להעביר מסר קוהרנטי והגיוני בהסכמותיו ובהתנגדויותיו. על זה צריכה להתבסס גם מדיניות כלכלית: לא כניעה לתביעות קולניות, אלא היגיון, דרך, וגבולות ברורים.
למרות הצלחתו כשר אוצר, נתניהו בחר בעשור האחרון לשחק במגרש אחר. אחד ממקורביו אמר לי בדיוק לפני עשור, "נתניהו מעריך שכעת איראן היא אתגר גדול יותר לישראל מהכלכלה". הוא היה מודאג, ולא הסכים איתו. רק אחרי שנים הבין את מה שנתניהו הבין כבר אז. ברמה אסטרטגית, "מחיר למשתכן" היתה טעות גדולה, אבל היא מתגמדת מול שני מהלכים גורליים הרבה יותר - העשייה הדיפלומטית, הביטחונית והצבאית מול האתגר האיראני, ובמישור הכלכלי - ניהול מאגרי הגז הטבעי מאז התגלה מאגר "תמר" ב־2009 ועד הזרמת הגז מ"לוויתן" ביום האחרון של 2019. למרות כל הקשיים שהוערמו, נתניהו תמרן בווירטואוזיות מרשימה בין הקשיים כדי שלא לעצור את המיזם הכלכלי החשוב ביותר מאז קום המדינה.
