"אז מה אתם עושים בסילבסטר?" שואל לעיתים ישראלי ממוצע את רעהו כשמתקרב ה-31 בדצמבר מידי שנה. אך כשיוצאי חבר ברית המועצות לשעבר נשאלים על כך, לרוב הם מתעצבנים ועונים: "איזה סילבסטר בראש שלך? אצלנו קוראים לזה נובי גוד (שנה חדשה)". יש שאלה שמקוממת אותם עוד יותר: "זה הרי חג של נוצרים, למה אתם בכלל חוגגים אותו?". כיוון שהנובי גוד, בדומה למימונה של יהדות מרוקו, השתרש עמוק בתרבות הישראלית, הגיע הזמן להסביר לקוראים את טבעו של החג.
מקורו של החג עוד מ-1699 כאשר הצאר פיוטר הראשון החליט לציין באימפריה הרוסית את השנה האזרחית החדשה כמקובל באירופה המערבית, ממנה הושפע עמוקות במסעותיו – כחלק מניסיונותיו לאמץ את מנהגי היבשת וליישר עמה קו. המקור של הנובי גוד הוא פגאני ועל כן השימוש בעץ האשוח כקישוט. לעץ עצמו אין שום משמעות דתית מעבר לתפקיד הסמלי של צמיחה והתחדשות, והוא נבחר, ככל הנראה, בגלל שהיה נפוץ בצפון אירופה. בברית המועצות אז, כמו באירופה וצפון אמריקה היום, אנשים היו קונים עצים אמיתיים שגודלו במיוחד לכך במהלך השנה.
אחרי המהפכה הקומוניסטית ב-1917, אסר השלטון האתאיסטי ציון של חגים דתיים ברחבי ברית המועצות. "האלוהות" התבטאה בקומוניזם וולדימיר לנין היה נביאה ונושא בשורתה לעמלי העולם. החגים שנקבעו היו אזרחיים לחלוטין: יום מהפכת אוקטובר ב-7 בנובמבר, יום הפועלים ב-1 במאי, והחל מ-1945, יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי.
משטר סטלין הבין בסוף שנות ה-30, שהיו שנים קשות ביותר עבור הציבור הסובייטי, שעליו להתפשר ולתת להמונים לציין לפחות משהו מהמסורת הרוסית של פעם, אולי כדי למנוע תסיסה, ובכך "לתת למעמד הפועלים לחגוג". כולם חגגו ללא יוצא מהכלל. עבור יהודי חבר העמים זו הייתה בסך הכול "עוד סיבה למסיבה" ורצון להיות חלק מהקהילה בה היא חיה. כשעלו יהודי ברית המועצות לישראל החל מסוף שנות ה-80, הם הביאו עמם את החג. הנובי גוד הוא אחת החוליות שמקשרות את העולים למולדת ההיסטורית שממנה לא התנתקו לחלוטין. קשיי הקליטה והתרבות השונה לחלוטין, הביאו את "הרוסים" להיצמד ככל האפשר לתרבות שעזבו.
החג הפך ליום חופש רשמי בבריה"מ החל מ-1947 וה"יולקה" (עץ האשוח) ושאר הגרלנדות המוארות קישטו בתים פרטיים, בתי ספר, כיכרות ומוסדות ציבור. זה היה היום הצבעוני בשנה. הילדים חיכו בקוצר רוח לביקורם של דד מורוז (סבא כפור) וסנגורוצ'קה (נערת השלג, הנכדה שלו) שהביאו להם מתנות. ישנו אמנם דמיון מסוים לסיפורים על סנטה קלאוס, אם כי שתי הדמיות האלה לקוחות מהמיתולוגיה הסלאבית ומסיפורי עם שעברו מדור לדור. מתחת ליולקה היה ועדיין נהוג לשים מתנות לבני המשפחה, שהעניקו אותן אחד לשני.
מאז ילדותם של הוריי בשנות השישים, ועם הגעה של רווחה כלכלית מסוימת לאימפריה הסובייטית, נהוג לקראת חצות ב-31 לדצמבר להרים כוסיות שמפניה וכמובן לצפות בברכה של ראש המדינה שנושא דברים מהקרמלין ולאחר מכן נשמעים 12 צלצולים. בישראל המברך הוא הנשיא, ולעיתים גם ראש הממשלה, שמשלב אפילו כמה מילים ברוסית. במהלך כל הלילה משודרים בטלוויזיה, בכל הערוצים הרוסיים, תוכניות מיוחדות שהוכנו חודשים מראש. לרוב מדובר במופעי מוזיקה, סטנד-אפ, פארודיות על סרטים, הפקות עם תחפושות ושידור ישיר מבימות החגיגות והזיקוקים ברחבי המדינה. בין לבין, אוכלים את הארוחות הכי טובות, אם כי לעיתים אחת המנות הייתה רגל קרושה, ממנה אני משתדל להימנע עד היום. מי שהצליח לקנות פחית של קוויאר שחור נחשב אדם אמיד יחסית. ברוסיה היה גם חורף אמיתי בחוץ וירד שלג, מה שהקנה לחג את מראהו הקסום ועודד את החוגגים להרים כוסית אחר כוסית של וודקה ולברך זה את זה "ס נובים גודים!"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
