ירידת מערכת המשפט הישראלית מהפסים הראויים לה, אינה תופעה חדשה. לפני יותר משני עשורים, ב־1998, הקדשתי גיליון של כתב העת הרעיוני "תכלת" שערכתי, לסכנות הטמונות ב"מהפכה השיפוטית" של אהרן ברק, קרי ההשתלטות הזוחלת של הזרוע המשפטית במשטר הישראלי, על הזרוע המחוקקת והזרוע המבצעת.
מאז כתבו אחרים - וגם אני - עוד רבות בנושא זה, כולל מעל דפי "ישראל היום". עיקר השינויים הדרושים ברור לכל: פיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה ממערכת התביעה הכללית; קביעת היועצים המשפטיים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, כמשרות אמון; ושינוי יסודי בשיטת מינוי השופטים. אולם במשך שני עשורים, לא רק שלא תוקנו הליקויים - אלא חריגות מערכת המשפט אף החמירו, עד לשבר שבו אנו חוזים היום. ראוי לשאול, מי האשם בכך?
לאורך תקופה זו כיהנו ארבעה ראשי ממשלה, שאף אחד מהם לא ראה לנכון לטפל בבעיה ההולכת ומחמירה. ויותר שנים מכל האחרים גם יחד, כיהן נתניהו, המכהן בראשות הממשלה ברצף כבר עשור. כהונתו ארוכה יותר מזו של כל אדם אחר בתולדות המדינה, ולכן רבה גם אחריותו למצב הדברים.
עוד בכהונתו הראשונה כראש הממשלה, וגם כשר בכיר בממשלות אריאל שרון, לא מצא לנכון להסיק מסקנות מההדחה המשפטית של השר יעקב נאמן או מפסילת מועמדותה של פרופ' רות גביזון לביהמ"ש העליון. מאז חזר לראשות הממשלה ב־2009, נמנע נתניהו בעקביות מכל פעולה ממשית לתיקון מצב הדברים, גם כשהיועצים המשפטיים אימצו לחיקם סמכויות שלטוניות כראות עיניהם, וכאשר ביהמ"ש ביטל שוב ושוב חוקים של הכנסת בנושא גירוש מסתננים. אם לא די בכך, באחרונה אף חשף עמית סגל כי נתניהו לא רק נמנע מפעולה, אלא אף חסם באופן יזום כל ניסיון לרפורמות משמעותיות במערכת המשפט, והפעיל בשליחותו את השר כחלון להטיל וטו על יוזמות כאלה.
לזכות רה"מ נתניהו נזקפים הישגים רבים בתחומים אחרים, אולם מערכת בחירות אינה טקס פרסים לוותיקי העיר על תרומתם לקהילה. בחירות הן הכרעה לגבי יכולתם של מועמדים שונים להביא תועלת מרבית למדינה ולאזרחיה, אם ייבחרו. לכן עלינו להבין, שכאשר נתניהו יוצא עתה נגד מערכת המשפט על שפגעה בו, הוא יכול להאשים במצב דברים זה רק את עצמו. אך האמת שעלינו להודות בה היא מרה וחמורה בהרבה: לנתניהו אין עוד כל יכולת לתקן את המערכת. בשלב שבו רה"מ עומד לדין, כל מינוי ומעשה בהשראתו יפורשו ככרוכים בענייניו האישיים, ותימנע כל אפשרות להוציא לפועל שינויים ענייניים. בכך הפך עצמו נתניהו למחסום העיקרי בפני השינויים הדרושים.
עלינו להודות לו על תרומתו, ולהחליפו באדם שיש לו לפחות סיכוי לעשות את השינויים הנדרשים. מי האיש הזה? בכל שנות נתניהו היה שינוי חיובי אחד ויחיד שהונהג בשיטת מינוי השופטים, בכך שהוענקה לראשונה זכות וטו לנבחרי ציבור על מינוי שופטים מקרב יקירי נשיאי העליון. השינוי הזה ניצל מהווטו הקבוע של נתניהו, רק משום שמי שיזם והנהיג אותו, הצליח להשיג באותה העת את הסכמת השופטים לכך (הסכמה שעליה הם מתחרטים מאז קשות). שמו היה גדעון סער.
ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא של מכון הרצל בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
