אמרו עלי שאני כלבלב של השלטון • מזל שגיבורי מערכת המשפט עושים בשבילי את העבודה
זהו, רואים להם את כל התפרים בחוץ. מה שנראה כמו דיפ סטייט, הולך כמו דיפ סטייט ומדבר כמו דיפ סטייט הוא דיפ סטייט - שלטון פקידים משפטיים חסרי מעצורים בעוד האמון הציבורי צולל לרמה של שיכרון מעמקים. השבוע, אחרי סאגת מינוי מ"מ פרקליט המדינה, נדמה שהמוגלה פורצת החוצה. חיכינו לאדם כמו אמיר אוחנה. יש פה צדק פואטי שדווקא הומו מרוקאי מבאר שבע שבר את מעגל הפחד; אדם אמיץ שהתייצב בחזית המאבק להצלת הדמוקרטיה: הוא לא חשש מהמתקפות הנבזיות ועמד בהן, כשהוא חושף את התפרים הגסים ואת הטהרנות הצדקנית המזויפת.
זה שלוש שנים שאני קורע גרון בדיבור אינסופי על התיקים התפורים כנגד ראש הממשלה נתניהו ועל סכנת הדיפ סטייט - המדינה שבתוך המדינה או בכינוי החיבה שנתנו לה "הדיפשטייטעל". מה לא אמרו עלי בדרך: קראו לי קונספירטור, שקרן, שופר, כלבלב של השלטון. במוצ"ש האחרון, שני חברים שמאלנים שלי האשימו אותי בהצתת מלחמת אזרחים בשל דעותיי. לטענתם, אני שובר את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אתם מבינים? אני שובר את האמון - לא סחיטת עדים, הקלטות סתר, אכיפה בררנית, מכרזים תפורים.
כשלבלרי המשפט תופרים מכרז לליאת בן־ארי, הכל מתקבל בהבנה משועשעת, אבל כששר המשפטים פועל על פי חוק ועל פי סמכותו וממנה ממלאת מקום לפרקליט המדינה שאינה לרוח הפקידים - או אז, מהומה רבתי עד כדי הדלפות משמיצות על המועמדת ברמת טינוף שלא הכרנו. חברי ד"ר גדי טאוב הביא השבוע בפייסבוק ציטוט מתוך מאמר של משה ליכטמן ב"גלובס" לפני 12 שנה: "פרקליט המדינה ערן שנדר ונציב שירות המדינה שמואל הולנדר מסוגלים לתת, מתוך שינה, הרצאה מנומקת והגיונית על אודות חשיבות בחירת עובדי מדינה באמצעות מכרז הוגן ושוויוני, בלי עדיפות למקורבים. בעיה: דווקא בפרקליטות המדינה קיימת שיטה מבוססת של מכרזים תפורים בקבלת אנשים לעבודה, ודווקא נציבות שירות המדינה נותנת לה גיבוי. שני מבקרי מדינה נדרשו לסוגיה הזאת: אליעזר גולדברג, בדו"ח האחרון שלו בתפקיד, שפורסם באמצע 2005, נזף בפרקליטות על הדברים. מחליפו מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח שפורסם במאי 2006, נדרש שוב לסוגיה, וכבר היה הרבה יותר בוטה".
תודה רבה לך, כבוד השופט מזוז, על ההחלטה המעולה שלך כשהוצאת צו מניעה זמני המעכב את כניסת עו"ד אורלי בן ארי לתפקיד פרקליטת המדינה. למה החלטה מעולה? כי כך הבנו שמה שמותר ליופיטר אסור לנבחרי ציבור. הקשר בין מני מזוז ללמברגר, המועמד היחיד של מנדלבליט, צף מייד. להזכירכם, כשיועמ"ש מזוז מינה את למברגר לבחון את תיק האי היווני, הם עבדו כתף אל כתף כמעט במשך שנה וחצי. והנה אין לו בעיה לדון בעתירה שתשפיע על מינויו. אותו מזוז שבחודש שעבר הביע דאגה ממהלכי שר המשפטים לא פסל את עצמו מלדון בעתירה. מול העיניים. חשוף.
ועוד תמיהה על ניגוד עניינים אפשרי, הגורם היחיד שיכול להעמיד לדין את היועץ המשפטי לממשלה הוא פרקליט המדינה ולהפך. איך זה יכול להיות שמנדלבליט, שבעניין הקלטותיו יש צו איסור פרסום, יהיה הגורם היחיד שיחליט על המינוי של האדם שעשוי לחשוף אותם? הכוח שניתן לפקידות המשפט ולבג"ץ הוא אבסולוטי.
והכי טוב, ההתבטאויות בתקשורת של בכירי הפרקליטות ושופטי ביהמ"ש העליון בדימוס. מביך על גבול הגרוטסקה. "יש חוק אבל הוא רק פורמלי". שואלים שאלה ובתגובה זו "מתקפה על הפרקליטות". ברביעי בבוקר התראיין משה לדור בתוכנית "קלמן ליברמן" ברשת ב'. קלמן: "האם יש מניעה חוקית במינוי של ממלא מקום פרקליט המדינה"?
משה לדור: "כן, בהחלט המינוי הוא מופרך".
קלמן: "אבל החוק מאפשר".
משה לדור: "אתה יותר מדי פורמליסטי". בערב, בתוכנית של קלמן ושלי, הופיעה טליה ששון, עוד בכירה לשעבר בפרקליטות עם אותה תשובה. יש חוק אבל...." מוזר, כמעט אותן מילים. האם מישהו תיאם ביניהם? להזכירכם, שניהם מופיעים ברשימת התפוצה של שי ניצן.
השופטת בדימוס עדנה ארבל התראיינה בגל"צ אצל ברדוגו ווילנסקי. ברדוגו: "מדוע כל ביקורת כנגד הפרקליטות היא מתקפה?" ארבל: "הביטויים קשים... טעויות יכול להיות שעושים". ברדוגו: "את זוכרת את הדברים שאמר השופט מזוז על תקופתך בפרקליטות" ('מצאתי בפרקליטות מדיניות של סימון מטרות'). השופטת ארבל מנתקת.
אך לשפל שאין כמוהו הגיעו בחדשות 13 שהפכו עצמם לזרוע המכפישה של הפרקליטות שבתוך הפרקליטות. ברוכי קרא פרסם הדלפה על המועמדת ובלי קונטקסט מתאים. מתברר ששנים הסתובבה בפרקליטות מפלצת שביצעה "מחדל גדול" בתיק רצח וכינתה את מי שדרשו ממנו דין וחשבון "היטלר". איש לא דיבר, רק כעבור תשע שנים, כשעומדים למנות אותה למ"מ פרקליטת המדינה, פתאום ככה לפתע, הר של לכלוך נופל עליה. אגב, מי שנכנס לפרטי התיק מתרשם שמדובר בהשמצה חסרת בסיס.
חבר ושוטר לשעבר הזכיר לי את הסיפור על ג'ק מייפל הניו ־יורקי שקודם מניצב משנה לסגן המפכ"ל של העיר ניו יורק. מייפל היה האדם שפיתח את ה־COMPSTAT, כלי ארגוני ופילוסופיית שיטור והיה בין מובילי הירידה הגדולה ביותר בפשיעה בהיסטוריה של העיר ניו יורק.
מייפל התחיל בתפקיד זוטר במשטרת התעבורה כבלש בתחנות הרכבת התחתית של ניו יורק והתקדם עד לדרגת מפקח. הוא החל למפות את מקרי השוד ברכבות התחתיות על גבי מפות נייר כדי לזהות דפוסים במקרי השוד והציב את שוטריו במארבים בהתאם לנקודות החמות. הוא הצליח להוריד את מעשי השוד בעשרות אחוזים. וויליאם בראטון, שהיה מפקד משטרת התעבורה, זיהה את השיטה של מייפל , וכשרודי ג'וליאני, ראש העיר ניו יורק, מינה ב־1994 את בראטון לנציב משטרת ניו יורק, כלומר מפכ"ל, בראטון מינה את מייפל, כולה מפקח, לסגנו. יחד הם מחשבו את מפות הנייר לסטטיסטיקה ממוחשבת, וכך שיטת ה־COMPSTAT למיפוי פשיעה הפכה לכלי היעיל ביותר לסטטיסטיקה פלילית ממוחשבת ולמלחמה בפשע. בשיטה הזו הם הורידו את סטטיסטיקת הרציחות בעשרות אחוזים. ירידה של 30% בביצוע עבירות בכלל וירידה של 50% בעבירות רצח. מייפל, לא נצ"מ, לא רפ"ק ולא פקד. כולה מפקח!
בניו יורק יודעים ששכל נמצא בכל מקום ובמג"ב אומרים: "כשאלוהים גמר לחלק שכל הוא התחיל לחלק דרגות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
