גשש, אוהב חרדים?

ביום שישי האחרון התפרסם ב"ישראל היום" ראיון חגיגי עם שייקה לוי (מוסף "שישבת", 06.12.19) לרגל יום הולדתו ה־80. קראתי אותו בשקיקה. גם חרדים, בוודאי מהדור שלי, גדלו על מערכוני הגשש החיוור, שחלק גדול מהם נחשבים לנקיים וחפים מגסויות גם עבור אוזן חרדית. אני אפילו זוכר את עצמי יושב עם סבא שלי ז"ל, חרדי גם הוא, ושנינו מאזינים יחד לגששים וצוחקים מכל הלב. אפילו ב"שטיסל", באחת הסצנות הזכורות, המנהל הקפדן והמחמיר של החיידר החרדי יושב להאזין למערכוני הגשש במשרדו. מערכוני הגשש, כך נראה, הם מהדברים האחרונים שנותרו בקונצנזוס במדינה שלנו. 

לכן היה כל כך כואב ומקומם לקרוא, ולא בפעם הראשונה, את ההתייחסות של לוי למגזר החרדי. "כולם אומרים 'אחים אנחנו', אבל אנחנו לא אחים", אמר, "אני לא אח של כל הליצמנים והשמיצמנים. לא שייכים לי בכלל, זה עולם אחר". 

ועוד הוסיף: "רוב העוני בארץ זה חרדים וערבים, והחרדים לא עושים כלום, לא תורמים, רק לוקחים תקציבים, ממציאים אברכים, ותמיד הם יושבים על הברז".

לא ברור מניין נובע הצורך לטנף כך על ציבור שלם, בפרט כשזה מגיע מאמן אהוב ומצליח, המדבר סרה בציבור ענק שאהב ואוהב אותו ואת יצירותיו. ולעצם דבריו: החרדים לא תורמים? האומנם? האם צריך להזכיר את אינספור עמותות וארגוני החסד, שעוזרים לכולם - חרדים, חילונים, ערבים וצ'רקסים - ללא בדיקה בציציות הפונים? 

וגם סתירה פנימית היתה בדבריו של לוי: אם אנחנו "יושבים תמיד על הברז", כדבריו, איך זה ש"רוב העוני הוא אצל חרדים וערבים"? אנחנו אמורים לדאוג לעצמנו עם הברז השמן הזה, לא? "משה גפני", הוא קובל, "תמיד יושב על הברז". זה נכון, ח"כ גפני באמת מכהן בתפקיד יו"ר ועדת הכספים הרבה שנים. מה רע בכך? גפני מוערך מאוד במשכן על ידי כלל חברי הכנסת, ועסק בהבטחת תקציבים לשלל מטרות חשובות שלחלקן הגדול אין כל קשר לצורכי המגזר החרדי.  

אילו חרדים הוא בכל זאת אוהב? אלה שבאמריקה; "שם הם מתנהגים נורמלי". זה טיעון קבוע, אגב, אצל שונאי חרדים, וכמו כל סטריאוטיפ, גם הוא שגוי. החרדים בארה"ב הם בדיוק כמו החרדים בישראל. יש מהם אברכים, יש כאלה שעובדים, יש אנשים טובים ויש אנשים שפחות. ממש כמו כל מגזר אחר.

ראוי לציין, אמנם, שלוי הקפיד לטנף לא רק עלינו, החרדים. היינו רק אחרונים ברשימת המטרות לחיצים בכתבה הזו, שכללה בין השאר את אדיר מילר, התיאטרון, מירי רגב והשירים המזרחיים. ואל תיטעו: אין לנו כמיהה ששייקה לוי יכיר בנו כ"אחים שלו". טוב לנו עם שאר שבט האחים והאחיות. אבל חבל שבמקום לשנוא, הגשש המיתולוגי לא מחפש להכיר.

חנני בלייך הוא עיתונאי חרדי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו