בסעודיה פועלים שני מרכזים מקבילים למחקר גרעיני - האחד מוצהר, והשני שפעילותו מוצנעת ורב בו הנסתר על הגלוי. השנה אף הראו צילומי לוויין כי סעודיה בנתה לראשונה ובסיוע חיצוני מפעל לייצור טילי קרקע־קרקע ארוכי טווח וכור מחקר גרעיני. הממלכה גילתה לאחרונה גם מרבצי אורניום משמעותיים בתחומה.
באוקטובר 2019 אישר מזכיר האנרגיה האמריקני היוצא, ריק פרי, שהמגעים בדבר סיוע אמריקני לפרויקט הגרעין הסעודי מתקדמים. פרי ציין שבכוונת הצדדים לחתום על הסכם "123", אך ריאד הודיעה כי אינה מוכנה להתחייב שלא להעשיר אורניום. יש לזכור כי העשרת אורניום יכולה לשמש למטרה הלגיטימית של אספקת דלק גרעיני לכורי מחקר וכוח, אך גם לשמש כמקור לחומר הבקיע של נשק גרעיני, בדומה לפרויקטים הצבאיים שפיתחו פקיסטן ואיראן.
עניינה של הממלכה בנתיב הגרעיני אינו חדש, ועימו החשש שמא בנסיבות ובתנאים מסוימים היא עלולה לפנות לכיוון הגרעיני הצבאי. חשש זה קיבל משנה תוקף במארס 2018, כשיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, אמר בפעם הראשונה בפומבי ובמפורש כי אם איראן תרכוש יכולת גרעינית צבאית, הממלכה תרכוש יכולת דומה, וללא דיחוי. ואכן המניע העיקרי לפיתוח הגרעין, גם זה שאינו בעל ממד צבאי, הוא ביטחוני. עם זאת, אין זה ברור אם כוונתו של בן סלמאן היתה לפיתוח עצמי של נשק גרעיני או לרכישתו או הצבתו בשיתוף עם פקיסטן או גורם אחר.
בעיני סעודיה, ההסכם הגרעיני שנחתם עם איראן רק הגביר את תוקפנות טהרן ולא עצר את שאיפותיה הגרעיניות ארוכות הטווח. חמור מכך, הדינמיקה ההסלמתית שיצרה איראן מול ארה"ב בשנה האחרונה עלולה להביא להסכם משופר, מבחינת איראן, או אפילו לנסיגת ארה"ב מעיסוק בנושא הגרעין האיראני ללא הסדרה.
ייתכן שנוצר היזון חוזר גרעיני מסוכן בין איראן ובין שכנותיה: מאמצי הגרעין האיראניים יוצרים את המוטיבציה למאמצי גרעין בקרב המדינות החשות מאוימות על ידי איראן, ואילו המאמצים הגרעיניים בסעודיה ובטורקיה אינם תורמים ליכולת להביא את איראן להפסיק את תוכניתה הגרעינית. בשלב מסוים, מעגל הקסמים של הקמת תשתיות וידע גרעיני בין איראן ושכנותיה עלול לעבור את נקודת האל חזור.
יתרה מזו, בשנים האחרונות צצים בזירה עוד ועוד פרויקטי גרעין אזרחיים, חסרי ממד צבאי ולגיטימיים מבחינת הקהילה הבינלאומית. אך תופעה זו יוצרת בהדרגה מציאות חדשה של תפוצה גרעינית אזורית "זוחלת", שבה ידע וכשירויות גרעיניות הופכים שכיחים יותר, ובדרך של צעד לגיטימי אחר צעד לגיטימי נשחק הטאבו הגרעיני. לפיכך, פיתוח סעודי של פרויקט גרעין אזרחי, חסר ממדים צבאיים, אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל. זאת, למרות שירושלים חולקת אינטרסים משותפים לא מבוטלים עם ריאד, ולמרות שעל פי דיווחים שונים שתי המדינות נהנות משיתוף פעולה אסטרטגי.
בראייה רחבה יותר, ניתן לומר שלישראל יש אינטרס במניעת התגרענות צבאית גם במדינות ערביות המקיימות שותפות אסטרטגית גלויה או סמויה עימה, וזאת מהחשש לדינמיקה אזורית של התגרענות (לרבות דינמיקה שתאיץ תהליכים באיראן), מהחשש לתפוצת ידע, מהחשש לשינוי עתידי באוריינטציה של שחקנים אזוריים ידידותיים או לתפנית עתידית במדיניות (למשל במקרה של נפילת משטר).
בשקלול כלל המשתנים, נראה שעדיף לישראל שארה"ב היא זו שתסייע לסעודיה בקידום תוכניותיה הגרעיניות, אך זאת תוך הקפדה על הכללים של "סטנדרט הזהב". במיוחד, יש לצמצם את היכולת הסעודית להעשיר אורניום, ולמנוע ככל שניתן את התקדים שבו ארה"ב והקהילה הבינלאומית מתירות לשחקן מזרח־תיכוני לעבור ממציאות שבה הוא אינו מעשיר אורניום למציאות שבה הוא מעשיר.
רון טירה הוא אל"מ (מיל') בחיל האוויר; ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
ערב עיון בנושא "סעודיה ומדינות המפרץ: ממלכות בתהליך שינוי" ייערך במכון למחקרי ביטחון לאומי ב-12 בדצמבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
