מלחמה כוללת במשילות הימנית

למה נתניהו נאשם בשוחד ובהפרת אמונים? כי אף אחד לא מדבר עוד על הכיבוש. אף אחד, כלומר לא פרץ, לא גנץ ואפילו לא הורוביץ ושפיר, שעסוקים יותר בהלשנות על הדתה מאשר במצב הפלשתינים. וזה לא שנתניהו התקוטט עם הנרטיב המרכזי של השמאל. הוא פשוט ייבש אותו לאט וברכות, כיבה לו את השאלטר ורוקן את מכלי החמצן.

במשך שנים הבטיח לנו השמאל שהדיסטופיה עומדת בשער. זה היה קלף מנצח שהצליח מעל המצופה. מאז "מלכת אמבטיה", דרך שלום עכשיו ועד אוסלו של רבין, הנרטיב שהוזרק מהשוליים הרדיקליים ללב הקונצנזוס היה אחד: יש לחלק את הארץ כאן ועכשיו, ולא - יבוא הקץ על מדינת ישראל. 

על שני סנטימנטים פרט השמאל - הראשון הוא תקווה והשני הוא פחד. התקווה נמוגה כש־1,600 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור מאז הסכמי אוסלו. רוב הציבור הישראלי הפנים שלא יהיה כאן שלום חם אף פעם. אבל הפחד שהשמאל זרע בתודעה נותר על כנו: ל"ישראל הכובשת" אין תוחלת, וסופה ידוע מראש. סופנו מחכה בתהום של חושך וצלמוות כלכליים וביטחוניים, שתותיר את ישראל מבודדת מאומות העולם וקורסת לתוך הכיבוש של עצמה.

מהבחינה הזאת, נתניהו היה ועודנו סיוט שמתגשם, חלום בלהות, התסריט הכי גרוע שמתממש לשמאל מול העיניים. תחילה עוד טרחו שם לשחק במגרש התעמולה, והבטיחו שהקץ הולך ומתקרב. "משהו רע מאוד קורה כאן", איים משה איבגי בתשדיר בבחירות של 2015 על רקע עיירת פיתוח חרבה, אלא שהעיר הלכה ושגשגה וסביבה נבנו שכונות חדשות, וכבר לא היה אפשר להסתיר את העובדה שלמרות שישראל לא ממצמצת לכיוון של פתרון מדיני - היא משגשגת כפי שלא שגשגה מעולם. וכדי להוסיף חטא על פשע, נתניהו הצליח גם לנרמל את היחסים עם מדינות ערביות מתונות. פרשנים סעודים מתנסחים כמו מיקי זוהר, ומירי רגב חוגגת ליכודיאדה עם חיג'אב בארץ מוסלמית.

אז הנרטיב של השמאל מת, אבל הרצון שלו לשלוט רק גבר. או־אז נפתח המסלול שעוקף את הדמוקרטיה: אם הפסדנו את הסנטימנט הציבורי - נצטרך לעקוף את העם. בזכות שליטה מוחלטת ברוב אמצעי התקשורת והגמוניה קונספטואלית וממשית על מערכת המשפט, השמאל הצליח להוליד בחטא שני דברים: תיעוב של אזרחים כלפי ראש ממשלה מצוין, ותיקי חקירה הזויים שנועדו לסלק אותו מהמפה הציבורית.

הקלפי הוחלפה באולפנים ממוזגים ובחדרי חקירות, ושניהם השלימו זה את זה. אי אפשר "לתפור" תיקים תוך רמיסת זכויות אזרח בסיסיות כשרוב הציבור אוהד את ראש הממשלה, ולכן יש לנגוס באהדה כדי להכשיר את התפירה.

לאחרונה קוראים קולות רבים בימין האידיאולוגי "להניח לנתניהו ללכת כי הוא מהווה מכשול". אבל ההפרדה בין האידיאולוגיה לבין האדם שהגן עליה היא קוסמטית ומטופשת. אין לשמאל שום דבר אישי נגד נתניהו, המלחמה מולו היא מלחמה כוללת נגד משילות ימנית. אם הם ינצחו במלחמה הזאת - הם ינצחו בקלות רבה יותר גם במלחמה נגד המנהיג הבא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו