אנו בפתחו של שבוע שבו נדע אם נגזר עלינו מועד ג'. לכאורה, התסריט הכי פחות רצוי לישראל ולמערכת הפוליטית, ובוודאי הכי מרתיע מנקודת מבטם של הפוליטיקאים. אפשר אולי היה לתת עוד צ'אנס לממשלת אחדות, אבל מפלגת הפרקליטים שהניחה אקדח במערכה הראשונה, הפעילה אותו לקראת סיום המערכה השלישית של הרכבת הממשלה, והעניקה משנה תוקף לטאבו הגדול.
אבל ככל שאופציית בחירות שלישיות נעשית מוחשית, כך הולך ונחלש אחד המיתוסים שהכתיבו את מרבית הפרשנויות הפוליטיות בעת האחרונה. הנחת המוצא היתה שעם כתבי אישום "על מלא" - לא "כתב חשדות" ולא "בכפוף לשימוע" - נתניהו יתרסק בדעת הקהל ויהפוך "מנכס לנטל". אם רק יעמוד בראש הליכוד מנהיג חדש, כזה שלא דבק בו רבב והוא כולו ממלכתיות ואומץ - השמיים הם הגבול עבור המחנה הלאומי.
ובכן, שבוע אחרי שבוע הסקרים מראים: נתניהו עדיין המועמד המוביל לראשות הממשלה, הליכוד לא קורס, והגוש לא קטן, אולי להפך. חוסר היכולת של מובילי גוש השמאל לממש את הישגם ולחולל מהפך פוליטי, והעובדה שהם מודים ש"הכל תלוי באיש אחד" ומתחננים שיפרוש כדי "לשחרר את המערכת" - רק ממחישה עד כמה נתניהו והליכוד רחוקים מלהיות ברווז צולע.
לליכוד ולימין אין אפוא סיבות יוצאות דופן לחשוש מבחירות שלישיות, ומה שמאיים יותר מכל על הדומיננטיות של הליכוד והמחנה הלאומי לא מגיע משמאל, אלא דווקא מקרב חוגים מסוימים בימין, הנחושים לבעוט בנתניהו עם הסנדלים בזמן שמפלגת הגנרלים משתוללת עם המגפיים. אבל עם כל הכבוד לבעלי הדעה, הימין עדיין מאוחד במסגרת גוש מלוכד, והנכס הזה מביא את הליכוד, כמנהיגת המחנה הלאומי, לנקודת פתיחה לא רעה בכלל. למרות שלושה רמטכ"לים, שלושה כתבי אישום ו־333 עדים - למחצית מהעם אין אמון ב"אמת" הנשפכת מהתקשורת הקולנית, והימין עדיין מחויב לנתניהו.
אבל כל זה לא שווה כלום אם הליכוד לא ימציא את עצמו מחדש, והדרך לעשות זאת היא לא רק פריימריז לראשות המפלגה שיכתירו את המנהיג, אלא פריימריז לחברי הרשימה. בחירות מוקדמות לרשימה הן הדרך היחידה של הליכוד לחדש את האנרגיה שדעכה במועד ב', להתחבר שוב לסניפים ולקבוע את סדר היום של מועד ג'. זה מה שיכפה על חברי הרשימה לרדת לשטח לאורך מערכת הבחירות, וזה מה שייצור חיבורים מחודשים - עם יוצאי בריה"מ לשעבר (שאלקין, אדלשטיין וחוטובלי יכולים לייצג טוב פי כמה מפורר ואבידר), עם עולי אתיופיה, עם הפריפריה החברתית שזלגה לעבודה־גשר, עם המעמד הבינוני־המזרחי שנהה אחר לפיד־גנץ, עם הציונות הדתית, עם הדרוזים וגם עם הערבים. אלה ציבורים שמשוועים ליחס, והליכוד המנומנם פשוט הזניח אותם.
והכי חשוב, בחירות מוקדמות לרשימה - נוסף על בחירות לראשות המפלגה - יחזירו את הכוח לבוחרים, שירגישו מחדש כשותפים, ולא ניצבים. מעל הכל, זה ילמד את כחול לבן ומפלגת הפרקליטות איך נראית דמוקרטיה. כי אצל אבירי הממלכתיות ומגיני הדמוקרטיה, כידוע, התקנון לא מרשה לעם לקבוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו