"לאחרונה מתגברים בקרבנו קולות המבקשים להציג את עקרון שלטון החוק כ'שלטון המשפטנים' וכאבן נגף העומדת בדרכה של מה שמכונה על ידי אותם הגורמים 'משילות'. אין טעות גדולה מזו".
דברים אלה נאמרו על ידי נשיאת בית המשפט העליון בכנס העמותה למשפט ציבורי בחיפה. ה"טעות" הזו, שאין גדולה ממנה לשיטתה של חיות, כמובן אינה טעות כלל וכלל. ניתן אפילו לומר שאמירתה של הנשיאה חיות היא היתממות, ואין היתממות גדולה ממנה.
ולא היינו צריכים להמתין זמן רב להופעתה של ההוכחה לאותה היתממות. מייד אחרי הנשיאה חיות פתח בדברים היועץ המשפטי לממשלה. מול שופטי בג"ץ מכהנים, שככל הנראה ידונו בנושא כאשר זה יגיע לפתחם בעתירה בימים הקרובים, הסביר היועמ"ש באריכות שלמרות הוראות החוק הברורות והחדות, הנותנות את סמכות מינוי פרקליט המדינה הזמני בידיו של שר המשפטים אמיר אוחנה, השר צריך לתפקד כחותמת גומי, וההחלטה היחידה שקבילה משפטית היא ציות מוחלט שלו ליועמ"ש. זהו, כמובן, שלטון חוק, ולא חלילה שלטון משפטנים.
כשעה לאחר מכן עלה לבמה הנואם האחרון, עו"ד שי ניצן, שנשא מעין "שיחת סיכום" לכהונתו כפרקליט המדינה וכמשפטן בשירות הציבורי. נאומו כמו הוכן מראש כדי להוכיח ששלטון המשפטנים אינו תיאוריית קונספירציה המיובאת מעבר לים, אלא אמת שרירה וקיימת, המשפיעה על חיינו מדי יום.
במשך כשעה ישב ניצן, שלמיטב זיכרוני איש מאזרחי ישראל מעולם לא הצביע לו, ופירט, סוגיה אחר סוגיה, את עמדותיו הפוליטיות והכלכליות, את תפיסותיו לגבי דיני כשרות, המעמד המתאים לזוגות להט"בים, האיזון הנדרש בין זכויות תושבי השטחים או משפחות מחבלים לבין ביטחון ישראל, ויחסים נכונים בין שלטון מקומי למרכזי. ניצן אף התפאר בפסילתו של מיכאל בן־ארי מהתמודדות לכנסת כגולת הכותרת של עבודתו, שעליה, כלשונו, יזכה למקום בגן עדן. בכל אחד מהתחומים הללו הסביר, בליווי דוגמאות, כיצד עמדותיו האישיות והרקע שעליו גדל וצמח, השפיעו על מדינת ישראל בהשפעות רוחב נרחבות.
לשיטת ניצן, קידום האג'נדה האישית לא התחיל בעת שמונה לתפקיד פרקליט המדינה. הדוגמאות שהביא הקיפו 30 שנות פעילות בפרקליטות ובמערכת המשפט, מימיו כמתמחה של ברק ועד היום. בכל התקופה הזו עיצב ניצן את המדיניות בתחומים רבים, ללא שקיפות, דין וחשבון לציבור או ביקורת. הדבר לא נתפס בעיניו כהכרח בל יגונה. לשיטתו, זוהי ליבת התפקיד של הפרקליטות.
שניהם, כמובן, ניצן ומנדלבליט, הציגו את התנהלותם הכופה את עמדתם האישית, הפוליטית, הערכית או המקצועית - כהגנה על ערכי שלטון החוק.
מדינות העולם השונות הבינו שכמעט בלתי ניתן להימנע מהשפעות ערכיות על עבודת היועמ"ש או פרקליט המדינה, ולכן ברובן המוחלט מכהנים במשרות אלה נבחרי ציבור או מתמנים במשרות אמון. המינוי או הבחירה של המחזיקים בכוח השלטוני הרב, נעשים תוך שיקול דעת הכולל גם את עמדותיו הערכיות של המועמד וגם את תפיסות העולם שלו.
זוהי סוגיה אקטואלית מתמיד: שר המשפטים אמיר אוחנה נמצא בצומת היסטורי חשוב, ערב מינוי פרקליט מדינה זמני. אף שהחוק קובע שהמינוי לתפקיד החשוב מצוי בידי שר המשפטים לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה, היועמ"ש דורש לקבל זכות וטו על המינוי. דרישה זו של היועמ"ש מנוגדת לחוק ומעוררת בעיות משפטיות רבות. אולם מלבד הבעיות המשפטיות, הדרישה להעניק לקבוצה קטנה וסגורה של משפטנים את הווטו על מינוי בעל התפקיד שהכרעותיו משפיעות על כולנו, אם תיענה בחיוב, תבצר את שלטון המשפטנים. אין טעות גדולה מזו. הרטוריקה המיתממת על שלטון החוק אינה יכולה לשמש מסווה לכפיית סדר היום של המשפטנים על מדינת ישראל. שלטון החוק אמור ליישם את הוראות החוק, ולא את תפיסותיו של המשפטן.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה. ספרו "מפלגת בג"ץ, כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל" יצא לאור בימים אלה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו