דרושה מנה גדושה של תמימות וגלגול עיניים כדי להאמין לתגובת צה"ל לחשיפת העובדה כי בצבא ניפחו באופן דרמטי נתונים המצביעים על גידול במספר החרדים המתגייסים. על פי נתונים שחשפה כרמלה מנשה בכאן־רשת ב', מסר הצבא נתונים שקריים ודיווח על עלייה של עד פי שלושה בהגעת חרדים אל הבקו"ם. בדובר צה"ל הודו בעובדות, אך מסרו כי מדובר ב"טעות בספירת החיילים החרדים בשנים האחרונות". ראש אכ"א, האלוף מוטי אלמוז, אף טען בראיון כי מדובר בסך הכל בטעות בפרשנות שעשה הצבא ולא ברצון מגמתי "לנפח את המספרים".
טענות צה"ל מעוררות לכל הפחות סימני שאלה מהותיים, לא רק מפני שאלה הנתונים שהועברו לרמטכ"ל ולדרג המדיני והפוליטי הממונים עליו, אלא משום שזו לא הפעם הראשונה. בשנים האחרונות נתפס צה"ל באי דיוקים רבים סביב אירועים מבצעיים או סוגיות ערכיות, וגם ביחס לנתונים מהסוג שנחשף כעת. גם מספר הנערות הדתיות שעלו על מדים, למשל, הוכפל ושולש ללא בסיס, וגם לאחר שנחשפה העובדה כי הנתונים שהועברו לעיתונאים ונמסרו לכנסת היו שגויים - במקרה טוב - בחרו בצבא להמשיך ולדבוק במספרים הכוזבים כדי לחמוק מביזוי תדמיתי.
מסיבות הקשורות אך ורק לצרכים תקשורתיים, הצבא אפוא מוסר לציבור ולנציגיו מידע שגוי, דווקא בנושאים העומדים במחלוקת ציבורית ופוליטית קשה. מקרים כאלה חמורים כשלעצמם, אך הדבר שאמור לעורר כעת דאגה הוא האפשרות שהצבא נוהג כך גם ביחס לנושאים אחרים, שלא תמיד נחשפים ומפורסמים.
האם ועד כמה אמינים הדיווחים וההצהרות של קצינים בכירים בדבר איתנותו ומוכנותו של צה"ל למלחמה או למבצע, שעל פי כל הגורמים הביטחוניים עלולים לפרוץ בכל רגע? האם מחסני החירום וכוחות המילואים כשירים? האם נעשו הצעדים להגן על העורף, שצפוי לספוג כמות גדולה של טילים?
מי יכול להבטיח שהפיקוד הבכיר של הצבא הגביל את דיווחי הכזב שמסר לממשלה, לכנסת ולציבור רק לנתוני הגיוס? האם קצין שמנפח מול ועדת החוץ והביטחון מספרים בעלי משמעות פוליטית, לא עשוי לנסות ולייפות את המצב בנוגע ליכולות הלחימה של הצבא? ומה הסיכוי בכלל שיימנע מכך?
לא מדובר בתהיות קונספירטיביות. גם בקרב קצינים שסיימו את תפקידם עולות תהיות לגבי אמינות הדיווחים וכשירות הצבא. מסמך שפורסם ב־ynet חשף אזהרות ובעיות חמורות שהעלו קצינים בכירים, בהם האלוף יאיר גולן, ודוחו"ת של האלוף במילואים יצחק בריק הרימו אינספור דגלים אדומים ומדאיגים, וזאת מבלי לדבר על תפקוד צה"ל במערכות כמו צוק איתן ואירועים מבצעיים אחרים.
כדי שלא נופתע ביומה הראשון של המלחמה הבאה, מוטלת על הרמטכ"ל הטרי המשימה לבער משורות הצבא את מה שמכונה "פאק באמינות". לזכותו ייאמר שעד כה נראה שהוא פועל בנחישות בכיוון הנכון. בעוד שהתנהלות דומה אצל גופים ממשלתיים אזרחיים עשויה לגרום לכל היותר עוולות קשות, שכמובן חובה למנוע - להשתרשות של תרבות הטיוח בכוח הצבאי של המדינה עלולות להיות תוצאות הרסניות וטראגיות במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו