האם נלמד את הלקח מצ'ילה?

ב־1 באוקטובר 2019 החליט פאנל המומחים לתחבורה ציבורית בצ'ילה להעלות את תעריפי הנסיעה בפרובינציית סנטיאגו. בעקבות החלטה זו פרצו במדינה מחאות והפגנות סוערות, הנמשכות עד היום. אנשי תקשורת ותועמלנים אחרים בארץ ובעולם מיהרו לקשור את המהומות ל"כישלון המדיניות הניאו־ליברלית של צ'ילה", ולייחסן לאי־השוויון שנבע ממנה. האמת רחוקה מאוד מכך, אבל קודם נחזור 50 שנה אחורה.

ב־1970 עלה לשלטון בצ'ילה סלבדור איינדה, קומוניסט שפתח בסדרת הלאמות והחרמות, דרדר את כלכלת צ'ילה לשפל והביא למשבר חברתי וחוקתי חריף. על הרקע הזה עלה לשלטון בהפיכה צבאית הגנרל אוגוסטו פינושה, והדיח את איינדה. פינושה, רודן שלא בחל בצעדי דיכוי ורצח, נקט דווקא צעדים ליברליים כלכלית, והחל בשורת רפורמות מקיפות בהשראתם של תלמידי מילטון פרידמן. מאז ידעה כלכלת צ'ילה עליות ומורדות, אך בסופו של דבר מדיניות השוק החופשי הוכיחה את עצמה וצ'ילה הפכה לכלכלה המשגשגת ביותר באמריקה הלטינית. גם עלייתן של ממשלות סוציאליסטיות, וצעדי מדיניות שמיתנו את מגמת השוק החופשי, לא ביטלו את יתרונה המובהק של צ'ילה על פני שכנותיה.

הצלחתה היחסית של צ'ילה לעומת מדינות שכנות לה שנקטו מדיניות סוציאליסטית, היא עדות לחוסר התוחלת של מדיניות השמאל. אין זה מפליא שאנשי שמאל ממהרים לחפש כל מדד וכל נתון שבעזרתם יוכלו להציג את צ'ילה ככישלון דווקא, בדיוק כפי שהם מתאמצים לתרץ את האסון המתרחש בוונצואלה ככזה שבכלל לא נובע מסוציאליזם. זה מצליח להם באופן יחסי, כיון שצרכני התקשורת מתקשים לחשוף את ההטעיות והשמטות המידע כשמדובר במדינות רחוקות ופחות מוכרות, כמו צ'ילה. 

הטענות כאילו המהומות בצ'ילה נבעו מ"אי־שוויון" תלושות מן המציאות. אי־שוויון אינו מוציא אנשים לרחובות, מהסיבה הפשוטה שלרוב האנשים לא מפריע שמישהו מרוויח יותר מהם, ואפילו הרבה יותר מהם. לאנשים אכפת כשתנאי החיים שלהם עצמם מורעים. לכן, מצרפת ועד ישראל ומירדן עד איראן, אנשים יצאו לרחובות במחאות על עליית מחירים, לא על אי־שוויון.

ומה קרה בצ'ילה? לעולם אין גורם יחיד, אבל בכל הנוגע לעליית המחירים, דומה שלקדחת "משבר האקלים" תרומה לא מבוטלת. בשנים האחרונות חייבה ממשלת צ'ילה את חברות החשמל להסב אחוזים משמעותיים מהייצור לאנרגיית רוח ושמש, ואיימה עליהן בקנסות כבדים. אך כיוון שאנרגיית רוח ושמש יקרה יחסית ואינה אמינה, נרשם זינוק מהיר במחירי החשמל. הדבר גרם לעלייה במחיר התפעול של המטרו, כמו גם במחירים של מוצרים רבים אחרים. לכך ניתן להוסיף רכש של צי אוטובוסים חשמליים, בהחלטה פוליטית יקרה במיוחד. 

צ'ילה התגאתה מאוד במדיניות ה"ירוקה" שלה, שתרמה לכך שהיא היתה צפויה לארח את ועידת האקלים של האו"ם שנפתחת השבוע. באופן אירוני, דווקא המדיניות הזאת הובילה למהומות שאילצו אותה לוותר על אירוח הוועידה, שמיקומה הועבר למדריד. 

אנשי האו"ם נוטים להזהיר אותנו מפני אי־שקט פוליטי בעקבות "משבר האקלים". המציאות מראה לנו שהם אכן צודקים, אבל לא האקלים הוא שגורם לתסיסה, אלא המדיניות שהם עצמם אחראים לה, המעלה את המחירים ומעוררת אי־נחת. גם אנחנו יכולים ללמוד מכך משהו: לא ליישם מדיניות הפוגעת באזרחים בשל דמיונות שווא של "הצלת כדור הארץ". האם נלמד את הלקח מצ'ילה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו