אף אחד לא אוהב שוטרים מושחתים שמענים עדים, משדלים אותם לשקר, סוחטים אותם ומנצלים את הכוח שניתן להם בדרכים פליליות. אף אחד גם לא אוהב פקידים רבי כוח שמחליטים להפליל אנשים חפים מפשע. למעשה, החומרים האלה הם החומרים האפלים והנפיצים ביותר שפונים אל המכנה המשותף הכי אוניברסלי. לו היו חומרי החקירה של נתניהו הופכים לסרט קולנוע, הקהל באולם היה נדרך בזעם חסר אונים בסצנה שבה מנדלבליט מכריז על כתב האישום.
במציאות, לעומת זאת, שחקן תיאטרון צועק "יחי מנדלבליט" וסייעת בגן מסירה את תמונת ראש הממשלה מקיר הגן.
איך קרה שלמרות העובדה שכל המידע המטריד, המצמרר, המטלטל והבלתי ייאמן על התנהלות החקירות היה חשוף לעיני כל, בכל זאת חלק בלתי מבוטל בעם בוחר לצדד בבריונים ולשמוח לאידו של הקורבן? איך קרה שמאות אלפי אנשים בחרו להתעלם מהאינסטינקטים האנושיים שפועלים פעם אחר פעם בכל נרטיב דומה, אבל הושתקו לחלוטין במקרה הזה?
התשובה נמצאת בידיה של התקשורת, או ליתר דיוק בידי השמאל שחטף את התקשורת לטובתו. כמו בכל המקרים אצל נתניהו - האמת האירונית הפוכה לנרטיב התעמולה. האדם שמואשם בשוחד עבור סיקור חיובי הוא זה שחטף את הסיקור התקשורתי הכי שלילי בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, בדיוק כפי שהאדם שמואשם ללא הרף בהסתה הוא זה שסבל מהסתה שלוחת רסן, עקבית ובלתי פוסקת.
הפולסא דנורא שהוכרזה נגד נתניהו בתקשורת לא קראה לרצח, אבל הרעל שטופטף זיהם את התודעה של הישראלים באופן מניפולטיבי. רכילות מרושעת ונמוכה שהתחפשה לחדשות, הישגים שהוצנעו במקרה הטוב או הועלמו כליל במקרה הרע, חצאי אמיתות, הוצאה מהקשר, פרשנים מוטים. ערב־ערב צורכים כאן חדשות מתוך קופסת המטריקס שבסלון, בלי לשער שאלה גלגלי תעמולה.
וכך תעמולה עובדת הכי טוב - כשהקורבן שלה לא מודע לקיומה ולא מסוגל לשער את ממדיה. מעל הפרקליטות, מעל חוקרי המשטרה ומעל היועץ המשפטי - על שיטותיהם הידועות - עמד מנצח אחד שאפשר את קונצרט האימים הזה - התקשורת.
שי ניצן לא היה מרשה לעצמו לגרור את הפרקליטות למחוזות האלה לו היה פוחד מסיקור שלילי, ולא בטוח שמנדלבליט היה נגרר לכתבי אישום תקדימיים וגבוליים כל כך אם התקשורת היתה עושה את מלאכתה. לשניהם היתה דוגמה מופתית בזמן אמת: אלשיך שניסה בתחילת דרכו ללכת בדרך הישר ולעצור את ההדלפות מהחקירות, אבל נשבר לבסוף תחת גלגלי הסיקור השלילי ומכר את נשמתו לאלוהי האולפנים כדי לזכות בגאולה מקומית.
התקשורת לא הביסה רק את האינסטינקטים המוסריים של חלקים נרחבים בציבור. היא גם הביסה את השחקנים הגדולים במוסדות אכיפת החוק ועודדה את הבריונים שבהם. רבים מדברים עכשיו על הרפורמה הנחוצה במערכת המשפט, אבל חשוב מאוד לזכור - הרפורמה הזאת לא תעזור במאומה אם לא תתקיים גם רפורמה אמיתית בשוק התקשורת בישראל.
