ארגוני הטרור הפועלים ברצועה עזה ואחראים לסבבי האלימות, נוכחים גם ביהודה ושומרון. אותו חמאס ואותו ג'יהאד אסלאמי, אותם רדיקלים אסלאמיסטים שרוצים לראות מזרח תיכון חדש נטול דגל ישראל - כולם שורצים גם במרחב יו"ש. מדוע אפוא הם אינם יורים לעברנו רקטות גם משם?
למרות רצונם העז, אין להם יכולת כזאת; לא הטכנולוגיות המתאימות ולא היכולת לייצר אותן. מבלי לזלזל במעבדות הטרור ביהודה ושומרון, הן כמו חנות סדקית מול תאגיד הטרור בעזה, עם יכולת מצומצמת של מחרטות ישנות לרובים מאולתרים ומטעני צינור, ומעבדות ביתיות לייצור בקבוקי מולוטוב. יש דמיון רב במוטיבציה ובלהט נגד ישראל - אולם ביחס להתעצמות העזתית, הם נמצאים שנות דור אחורה.
ההסבר להבדל נעוץ בהתיישבות. בחומת מגן פעלה ישראל במכת מחץ נחושה ואגרסיבית בתוך הערים הפלשתיניות ביהודה ושומרון, וקצרה את העשבים הטרוריסטיים שצמחו שם פרא ללא שום הגבלה. אך זה לא מספיק. כדי שהעשב לא יצמח שוב תחת ממטרות השנאה וההסתה, נדרשים עבודת גננות קבועה ותחזוק שוטף. דבר זה נעשה על ידי מודיעין מעולה ויכולות מבצעיות זמינות למאבק בטרור של כוחות הביטחון הישראליים. כמעט בכל לילה נכנסים חיילי צה"ל לערים ולכפרים, קוצרים או עוצרים את העשבים המסוכנים, וחוזרים הביתה בשלום.
אם בשכם או בג'נין היה צומח מחבל נתעב כמו אבו אלעטא, הוא היה מחוסל או נשלף בלילה ממיטתו על ידי יחידות מיוחדות שפועלות במרחב, בפעילות כירורגית מדויקת ולא בטיל ממטוס שנכנס לחדר השינה שבו נמצאת גם אשתו.
פעילות שכזו מתאפשרת רק הודות לנוכחות ההתיישבותית הישראלית במרחב. מדינת ישראל חייבת להבטיח את חיי תושביה, ועל כן שמה דגש על השליטה הביטחונית בצירים ובשטחים הפתוחים ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן. שליטה זו מאפשרת פעילות רציפה לטיפול בטרור כשהוא עוד קטן, ומונעת מעבר מידע ואמצעים בין הערים או הפעילים. בסיסי צה"ל והיישובים הם עוגן לפעילות ומאפשרים ביטחון שוטף למניעת התעצמות הטרור.
אם נחזור לאותם פרשנים, אנו מוכרחים לומר כי ברצועת עזה הסיפור לא יסתיים גם אחרי מכה קשה וכואבת. תמיד יקום ארגון סורר שיחליף את הארגון שקדם לו. אין מנוס מלומר את האמת: בעיית עזה נוצרה לאחר הבריחה מעזה בהסכמי אוסלו, והחמירה לאחר הגירוש מגוש קטיף. רוצים שקט ארוך טווח? יהודה ושומרון הם המודל שצריך להמשיך לפתח: שליטה ביטחונית ישראלית במרחב, ופיתוח כלכלי עבור התושבים יחד עם זרועות התיישבות ישראלית־אזרחית.
גם אם לא נחזור בשנים הקרובות לגוש קטיף, מודל הנסיגות הוא כישלון אסטרטגי מוחלט ואסור לחזור עליו.
יגאל דילמוני הוא מנכ"ל מועצת יש"ע
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו