המערכות הביאו על עצמן את אובדן האמון | ישראל היום

המערכות הביאו על עצמן את אובדן האמון

הסקר שמפורסם היום בעיתון "ישראל היום" באשר למידת אמון הציבור ברשויות המדינה ובתקשורת, חייב לעורר דאגה אצל ראשי המערכות. האמון במערכת בתי המשפט, בגורמי אכיפת החוק ובתקשורת מידרדר בקצב מואץ, והוא עלול להשתוות חיש מהר לרמת האמון בפוליטיקאים.

כל מי שעוקב אחר הלכי הרוח בציבור בעשורים האחרונים, לא אמור להיות מופתע מתוצאות הסקר, ובכל זאת קשה להשלים עם ירידה משמעותית באמון הציבור במערכות אכיפת החוק והמשפט; מערכות שאמורות להיות מעל לוויכוחים שמאפיינים את החברה היהודית לדורותיה. מערכות שאמון הציבור הוא מפתח חיוני לכוחן, להשפעתן ולעוצמתן. 

בתי המשפט

את ראשית שחיקת האמון בבתי המשפט אפשר לזהות בפסק הדין של השופט אהרן ברק בעניין ז'רז'בסקי משנת 1990, שדן בתוקף הסכם פוליטי. באותו פסק דין נקבע כי "הכל משפט". אין התנהגות אנושית שאינה נמצאת תחת מטרייה משפטית. המשפט נמצא בכל, ואין חלל פנוי ממנו. כעבור כמה שנים "הכל משפט" הפך להיות "הכל שפיט", יד בית המשפט בכל, ונפרצו גבולות ברורים ומוסכמים בין הרשויות. כל דבר חקיקה או פעולה שלטונית הצטרכו לעמוד במבחן בג"ץ, שיכול היה במחי החלטה לבטלם. יועצים משפטיים - במקום לייצג את המדינה מול הבג"ץ - מייצגים את הבג"ץ מול המדינה.

שיכרון כוח הוביל מ"הכל שפיט" ל"הכל שליט". אין עוד צורך בבחירות דמוקרטיות, ההצבעה בקלפי חסרת משמעות. כשלא מצליחים להחליף שלטון בבחירות, משתמשים במערכת אכיפת החוק. בעניין סגן השר פנחסי (1993) החליט שוב השופט ברק, מבלי אסמכתה בחוק, שהיועץ המשפטי לממשלה הוא כל יכול ושעצם הגשת כתב אישום מספיקה לחסל שליחות ציבורית ארוכת שנים. זיכוי לאחר דיון בבתי המשפט כבר לא מעניין.

אצל אזרחים רבים התקבל הרושם שיש לא פעם התאמה בין תפיסות עולם שמאלניות ליברליות, של מפלגות פוליטיות ועמותות בעלות אג'נדות שמאלניות־ליברליות, לאלו של בית המשפט. אין פלא לכן שהאמון בבית המשפט מתקרב לאמון במערכות הפוליטיות.

המשטרה והפרקליטות

קשה להאמין שהמשטרה והפרקליטות תופרות תיקים במסגרת תוכנית כבקשתן. עם זאת, אפשר להבין את הרקע לתחושת אזרחים, שמשוכנעים שבתיקי נתניהו יש חייטות צמרת. ההדלפות הבלתי פוסקות בכל מהדורת חדשות, שקיעת הצוללות, הפשפשים, סחיטת עדי המדינה לכאורה, השפעה לכאורה על תוכני עדויות, כל אלה משאירים רושם קשה מאוד. הפרקליטות, לדעתי, גרמה נזק ממשי לשלטון החוק, בעיקר מתוך חוסר הבנה באשר לתפקידה ולאחריותה.

ראשי הפרקליטות לא הפנימו שתפקידם איננו להתמודד עם הלכי רוח בציבור, להוביל משפט שדה, להשתתף במסעות ציד ולהשתעבד למוטיבציה אישית. הפרקליטות אמורה לדבר אך ורק בבתי המשפט. מבחן הפרקליט אינו בחדשות ערוצי הטלוויזיה, ובוודאי לא בניסיון לזכות בסיקור אוהד מפייק פרשנים בכלי תקשורת מוכרים. בארה"ב, לדוגמה, כבר מזמן היה מתמנים תובע מיוחד או ועדת חקירה על מנת לבדוק את התנהלות המשטרה והפרקליטות בחקירות ראש הממשלה. למותר לציין שבדמוקרטיות נאורות, ראיות שהושגו באמצעים לא כשרים נפסלות כפרי עץ מורעל.

התקשורת

רבים מכלי התקשורת, ובעיקר ערוצי הטלוויזיה, עובדים מבוקר עד ערב בשירות מפלגות השמאל־מרכז. כשאני מקשיב לעיתים לשדרני התאגיד, התרשמותי היא שגם לרשימה המשותפת יש נציגות נכבדה אצלם, כולל בימי מערכה צודקת וחיונית בדרום הארץ. רבים בציבור בזים לכלי תקשורת, שבמקום להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה החלו לנשוך אותה קשות. מעולם לא הופתעתי מדבר פרשנות או מהבעת פנים של מגישות, הכל צפוי. אין פלא לכן שהציבור איבד את אמון הציבור בתקשורת מגויסת בשירות פוליטיקה מוכרת וידועה. 

תקוותי שהממשלה החדשה שתוקם - תפעל בנחישות כדי להחזיר את אמון הציבור, בעיקר בבתי המשפט, על ידי גיוון וריבוי דעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר