דחיינות היא התנהגות כרונית הגורמת לנו לדחות למחר את מה שצריך לעשות היום. רק לאחרונה, בתקופת החגים, נשבענו להפסיק לעשן או להתחיל להתעמל. רצינו מאוד, אבל זה יחכה למחר. שוב פעם הדחיינות.
גם מדינת ישראל לוקה בדחיינות הכרונית הזאת. אמנם בעצימות נמוכה, אבל מספיק כדי לשבש את חיי היומיום של כולנו. המדובר, כמובן, בחיסול הטרור. בכל פעם יש תירוץ אחר. פעם זו איראן, פעם זה חיזבאללה, ופעם זו הקהילה הבינלאומית. פעם זה בגלל ממשלת ימין, פעם ממשלת שמאל, פעם זו ממשלת מעבר. לא רק שהדחיינות הזו אינה עוזרת במיוחד - היא אף מחמירה את המצב ומגדילה את האיומים עלינו. היא בעיקר דוחה את הקץ.
בגלל דחיינות שכזו הגענו למציאות שבה נשלחים בלוני נפץ לילדי הדרום בבוקר, עפיפוני תבערה נשלחים אל החקלאים בצהריים, ורקטות נורות על היישובים בלילות. מדינה ריבונית וחזקה כמדינת ישראל אינה יכולה להשלים עם מציאות בלתי הגיונית זו.
עם ישראל רוצה וצריך דבר אחד: ניצחון. ממשלת ישראל חייבת להיגמל מהדחיינות, ובעיקר מהנוהג "להכיל" את הטרור. צריך להעיף מהלקסיקון מונחים כמו "טפטופי" ירי או להיאנח שאלה "רק" בלוני תבערה. טרור הוא טרור, ויש להילחם נגדו ביד קשה והחלטית.
לא ייתכן שמדינת ישראל תהיה לבת הערובה של ארגונים שפלים, המקבלים חסות מהציר המוסלמי השיעי ומחלק ממדינות אירופה. רק אתמול הודיע האיחוד האירופי על סימון של מוצרים מן ההתיישבות ומרמת הגולן. שוו בנפשכם מה היה קורה אם היו נוחתים טילים על פריז, ברלין או לונדון? האם גם שם היו מקבלים את מדיניות ה"טפטופים" הזו?
שלום עושים עם אויבים - אבל אויבים מובסים. ולצורך כך יש לפעול ללא לאות כדי לחסל את הטרור. טוב היה לראות את יישור הקו של כחול לבן והליכוד סביב מדיניות ממשלת ישראל בעת הזו. כדי להפסיק את הטרור לאלתר, יש לייצר הרתעה ברורה, ואפשר ליצור אותה בכמה דרכים, בין היתר באמצעות סיכולים ממוקדים. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: המציאות הנוכחית שבה נפתח בכל כמה שבועות סבב בהיקף כזה או אחר, המאיים על חיינו או על שגרת יומנו, אינה יכולה להימשך. לא ייתכן שאזרחים ירוצו למקלטים ולמרחבים מוגנים בגלל קפריזות של מחבלים. אז כן, עם שלם דורש את חיסול המחבלים וחיסול הטרור. עם שלם רוצה ניצחון ישראלי עכשיו.
דב טרכטמן, תושב שדרות, הוא יועץ הדיגיטל של תנועת "אם תרצו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו