מאז נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, נכחתי בכל הישיבות המיוחדות לזכרו שמתקיימות בכל שנה במליאת הכנסת. כמעט תמיד נשמרה הממלכתיות באירוע הזה. אף פעם הוא לא גלש לזירה פוליטית של פולמוס בלתי מכובד שמתנהל כל ימות השנה במליאת הכנסת.
הראשון שהכניס את הצביון הפוליטי ליום הזיכרון היה נכדו של רבין, יונתן בן ארצי, שפנה בטקס בהר הרצל לראש הממשלה בנימין נתניהו בטון של הטפה: "מדינת ישראל קורסת, למעלה משנה שאין ממשלה, אין מדיניות, אין דרך. הציבור כועס ומסוכסך. אזרחי ישראל סובלים. זה הזמן לקחת אחריות. שנות שלטון רבות גרמו לכם לשכוח, קחו אחריות על מעשיכם. אם דבק בכם רבב - זוזו הצידה, לכו לביתכם".
התבטאות זו לא היתה במקומה. עם כל הכבוד, אין זה ראוי גם שנכדו של רבין ינצל אירוע ממלכתי מכובד ליד קברו של סבו כדי להטיף פוליטית לנתניהו כיצד עליו לנהוג. לכן ראה נתניהו צורך להגיב על כך.
גם יו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, לא השכיל לשמור על ממלכתיות בנאומו כשעקץ את נתניהו "ברמה המוסרית והאתית וגם ברמה הפרקטית, לא תוכל להוביל ממשלה אם וכאשר יוגש נגדך כתב אישום".
אבל חמורים מכל היו דבריו של יו"ר מפלגת העבודה־גשר, ח"כ עמיר פרץ, שניצל את האירוע הממלכתי כדי לומר לנתניהו: "אתה נאחז בשררה בכל כוחך והעם והמדינה משלמים מחיר יקר. אני קורא לך - אל תאחז בקרנות המזבח. אל תהפוך את בלפור למצדה פוליטית".
האם התבטאות כזו הולמת את המעמד של ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה שנרצח? האם עמיר פרץ, שהוא זקן הח"כים ומכהן בכנסת מ־1988, איננו יודע שאין זה מקובל ובוודאי לא מכובד לשאת נאום פולמוסי חריף באירוע ממלכתי? ודאי שהוא יודע, אבל הרצון לזכות בכותרת ובבולטות בתקשורת חזק יותר.
אין ספק שביזוי הישיבה המיוחדת על ידי נבחרי ציבור חסרי רגישות ציבורית עלול להביא לכך שבעתיד נשיא המדינה, ראש הממשלה ואישים אחרים ידירו את רגליהם ויסרבו להשתתף באירועים אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
