11 אלף מדענים - כך זעקו הכותרות בשבוע שעבר - חתמו על מכתב המזהיר מפני "קטסטרופה" אם לא ייפתר "משבר האקלים". העולם במשבר, הם מזהירים אותנו. האנושות בסכנה, וצריך לנקוט מייד צעדים.
אזהרות מבהילות, אבל מאיפה הן מוכרות לנו? אולי מאזהרות של גורמים באו"ם בשנת 1989 ש"עליית פני הים עלולה לגרור חיסול של אומות עד שנת 2000", או אולי מהדו"ח של הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) מ־1990, שחזה עלייה של 0.3 מעלות בטמפרטורה הגלובלית, ו־6 ס"מ עלייה בפני הים בכל עשור (בפועל הקצב היה חצי מכך). מתברר שמומחים שוגים שוב ושוב בניבוי העתיד במערכות מסובכות כמו העולם והאנושות - וכמעט תמיד הם מגזימים בסיכונים.
כותבי המכתב הנוכחי דווקא הפנימו את הלקח. מתחת לרטוריקה מתגלה בעיקר רשימת אינדיקטורים כגון פליטות פחמן או ריבוי אוכלוסין, שרובם אינם רעים כשלעצמם. אכן, גרף אחד מראה עלייה גדולה בנזק הנגרם מאירועים הקשורים לאקלים - אבל הגרף אינו מודד את הדברים ביחס לצמיחה הכלכלית בכלל. אם בוחנים את הנזקים כאחוז מהתמ"ג העולמי, מגלים שלא היתה שום עלייה; ולאורך זמן היתה דווקא ירידה דרמטית.
אבל מה שמטריד במיוחד במכתב אינו דווקא ההפחדות, אלא גם ההמלצות, הרחק מתחום מומחיותם של הכותבים. כותבי המכתב מציעים, בין השאר, מעבר לאנרגיה מתחדשת ושינוי כיוון מצמיחה כלכלית לדגש על הקטנת אי־השוויון.
ההמלצות הללו מדאיגות מאוד. קשה להפריז בחשיבותה של הצמיחה הכלכלית לרווחתם של בני האדם. מיליארדי אנשים יצאו, ויוצאים, מעוני מחפיר לחיים ברווחה בזכות הצמיחה הכלכלית מאז המהפכה התעשייתית. תמותת תינוקות ירדה דרמטית בכל העולם, אולי למורת רוחם של כותבי המכתב, המתלוננים על הגידול באוכלוסייה.
קשה לתפוס זאת, אבל בשנת 1820 חיו כ־90 אחוזים מהאנשים בעולם ב"עוני קיצוני" לפי הגדרות האו"ם, וכיום השיעור הוא 8 אחוזים בלבד, והוא הולך ומצטמצם בזכות הצמיחה. כל עני בעולם יחתום בשתי ידיים על אי־שוויון גדול יותר, ובלבד שיהיה לו יותר אוכל להאכיל את ילדיו. עצירת הצמיחה רעה גם לסביבה: "עקומת קוזנץ" מלמדת שמדינות הולכות ונהיות דווקא נקיות יותר לאחר שעברו רף מסוים של צמיחה.
העולם, אכן, מתחמם. אך הנתונים מראים ששיעור הנפגעים מפגעי האקלים הולך וצונח דרמטית בזכות הצמיחה. כותבי המכתב, ורבים בתנועה הירוקה, מסמנים את האויב הלא נכון: הצמיחה הכלכלית היא בדיוק מה שמאפשר לנו להגן על עצמנו, ועל הטבע, משינויי האקלים הבלתי נמנעים. זהו אחד ההישגים החשובים ביותר של 200 השנים האחרונות - ואסור לנו בשום אופן לנטוש אותו. במקום לדכא את הצמיחה כאמצעי למאבק בשינויי האקלים, עלינו להשתמש בה כאמצעי להתגוננות מפגעי האקלים.הצמיחה הכלכלית היא מה שמאפשר לאנושות להגן על עצמה ועל הטבע משינויי האקלים.
במקום להיאבק בה, צריך דווקא להשתמש בה.
