בטרם תהיה שבתנו חול | ישראל היום

בטרם תהיה שבתנו חול

 בחסות הקקופוניה הכללית של הימים האחרונים עברה בלי תשומת לב רבה החלטתה של עיריית תל אביב, לצד עיריות נוספות, על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. החלטה היסטורית זו היא צעד נוסף במעבר מהסדרה ארצית של סוגיה זהותית זו להסדרה עירונית, ואפילו שכונתית. 

מים רבים זרמו בירקון מאז יצא ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, נגד "חילול השבת בפרהסיא" ב־1934, והודיע ש"האובטובוסים הציבוריים... מתבקשים לא לנסוע ברחובות תל אביב בימי שבת וחגים". בתל אביב, כמו בערים רבות אחרות, נשמר הסטטוס קוו, ותחבורה ציבורית לא פעלה בשבת. 

החלטתן של כמה עיריות במטרופולין גוש דן, ובהן תל אביב, גבעתיים, רמת גן ורמת השרון, שוחקת את הסטטוס קוו ההיסטורי הזה ומשנה את המציאות באופן משמעותי. מעתה לתושבי גוש דן תהיה דרך נוחה להתנייד, גם אם אינם בעלי רכב פרטי, והדבר ללא ספק יקל את חייהם של לא מעט אזרחים. אבל ההחלטה הזו עושה דבר נוסף: מבלי שהממשלה והכנסת נתנו דעתן או הסכמתן לכך, הועבר הלכה למעשה עוד ממד בהסדרת יחסי דת ומדינה, בהקשר של מנוחת השבת, לרמה המקומית. 

גם בנושא פעילות כלכלית בשבת נשחק הסטטוס קוו: בשנים האחרונות חנויות ומרכזי קניות נפתחים בשבת כפטריות אחרי הגשם. למעשה, 25 אחוזים מהפעילות המסחרית בישראל מתרחשים בשבת. ברוב המקומות הפעילות הכלכלית בשבת נוגדת את החוק הארצי והמקומי, אבל אף אחד לא טורח לאכוף אותו, ובתל אביב החוק העירוני שונה והוא מאפשר כעת פעילות מסחרית מוגבלת, אך לא מצומצמת. 

בעיני ישראלים רבים המצב הנוכחי מבורך. בחסות הכאוס גדל לכאורה החופש האזרחי, ונשחק הסטטוס קוו הנשען על חרבותיהן של המפלגות הדתיות. אמנם, הגדלת אפשרות הבחירה לבילוי ביום המנוחה היא דבר מבורך. הבעיה היא שאנו גולשים במדרון חלקלק. סקרי צרכנים מעידים על ביקוש לא רק למרכולים, אלא גם למוסכים ולשירותים נוספים בשבת. 

התוצאה של התהליכים הללו היא כאוס הסדרתי ברמה הארצית, ומציאות שבה שאלה ערכית וזהותית מהמעלה הראשונה, של אופי הפרהסיה של השבת במדינה היהודית, מוסדרת על ידי ערים ושכונות במקום על ידי הכנסת והממשלה. המצב הזה רע בכמה מובנים. ראשית, הוא יוצר מרוץ לתחתית בדמות תחרות בין רשויות באשר לפתיחת עוד שירותים, קניונים וקווים לפעילות בשבת. שנית, הוא פוגע קשות באלו מבין השכבות החלשות שנאלצים לעבוד בשבת, ובכך מונע זכויות סוציאליות. שלישית, הוא פוגע באופן אנוש ביכולת התחרות ובכושר ההתפרנסות של מי שמבקשים לשמור שבת. ולבסוף, הוא מסכן את אופייה המיוחד של השבת במדינת ישראל, ואם יימשך, מצב זה עלול להפוך את השבת לעוד יום רגיל. 

מה הפתרון? קודם כל, הגיע הזמן להכיר בכך שהסטטוס קוו ההיסטורי מת מזמן, ושבאה העת לעדכנו בהסכמה. נוסף על כך, ברור שישראלים רבים רוצים לבלות את השבת בדרך הנוחה להם. לצד זאת, חייבים לקבוע מגבלות ארציות לפעילות כלכלית ומסחרית ולתחבורה ציבורית בשבת, שבתוכן יוכלו רשויות לקבוע את המינון המתאים להן, שאם לא כן, בעתיד הלא רחוק תהיה שבתנו - חול. 

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר