כוננות עם שחר

הפרטים המתגלים מחקירת ניר חפץ מכהים את השמיים • ובעת חשיכה דרושה תעוזה

ב"הולך נגד הרוח", המנון הרוק החביב אך הנפוח של שלום חנוך, בולטת השורה: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". זה לא שלום המציא, אלא ביטוי מוכר באנגלית שמקורו בתומס פולר, היסטוריון ואיש כנסייה בריטי בן המאה ה־17. פולר כתב: "it's always darkest before the dawn" בספר שיצא בשנת 1650 תחת הכותרת "מראה פסגה של פלשתין ותחומה, עם תולדות הברית הישנה והחדשה".

איכשהו זה תמיד נקשר בנו. אבל בגדול, אם להסביר את השורה, ככל שהשמיים מתכהים יותר, קודרים יותר, כך נבואת בהירותם מתקרבת. ולדימיר איליץ' לנין בקטנה כזה. כמה שיהיה יותר רע כך יהיה טוב. בשבועות האחרונים השמיים מתכהים יותר ויותר. עננים קודרים מעלינו. המסכות הוסרו, הגענו לשלב חדש בהפיכה המשפטית,

כשמשטרת ישראל בליווי ובגיבוי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מחליטה לחקור באזהרה את ארבעת יועציו הקרובים של ראש הממשלה על "הטרדת עד" שהוא שחקן אקטיבי במערכת הפוליטית. חשודים שמעשיהם, ככל שהם בכלל ביצעו אותם, הם במקרה הרע טיפשיים, אינפנטיליים וחסרי טעם, ובמקרה הפחות רע, פעולה לגיטימית במהלך קמפיין בחירות. בזמנים כאלו השמיים מתכהים.

מתוך הסרט "חשיכה" (ספרד, 2002)

כשמשטרת ישראל, בליווי ובגיבוי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, מחליטה לקחת לאותם יועצי רה"מ את הטלפונים. כשתוך כדי חקירה מנצלים החוקרים את כוחם כדי לחטט ולהשיג כמה שיותר מידע מאותם הטלפונים, מידע שמטרתו להפליל אותם ואולי גם אחרים בדרך לא לגיטימית ופסולה מעיקרה; כי הם יודעים שהם יכולים, ושבמקרה הגרוע הכל יכוסתח כמו המכרזים המפוארים במשרד המשפטים (זכויות חשודים? ספרו זאת לשמונת ימי המעצר של אלי קמיר). אז השמיים מתכהים עוד יותר.

כשמשטרת ישראל, בחקירה הרגישה והמשמעותית בתולדותיה, מתנהלת בשיטות אפלות על מנת לגייס עדי מדינה נגד ראש הממשלה; כשמונעים מעצור שינה כאילו היה פצצה מתקתקת בחקירת צורך; כשמונעים מעצור טיפול רפואי רק כדי שיישבר; כשמבצעים מעשה שלא ייעשה כדי לסחוט את החשוד - לסחוט, אין מילה אחרת לתאר את מהלכי המשטרה כפי שנחשפו על ידי עמית סגל ואבישי גרינצייג - השמיים כבר נראים שחורים.

מהתמלילים שפרסם סגל עולה שכשהמשטרה שואלת את עד המדינה ניר חפץ לגבי פגישה גורלית כביכול בין נתניהו לאלוביץ', הוא עונה שהפגישה התקיימה בסמוך לבחירות. כמה חודשים לאחר מכן מתברר שפגישה כזו לא התקיימה, מנסים לרענן את זיכרונו של עד המדינה, ואז והוא "נזכר" שבעצם הפגישה התקיימה בכלל לאחר הבחירות, אבל הוא לא נזכר "טוב" - כי גם לאחר הבחירות הפגישה לא התקיימה.

כדי שהוא יואיל בטובו "להיזכר", החוקרים יוצאים איתו מחדר החקירות. כשהם חוזרים, הבן־אדם בלע גלולת זיכרון מיוחדת. כעת הוא כבר יודע לתת לחוקרים את תאריך הפגישה המדויק.

אדם סביר סופק כפיים ותוהה למה נחקק חוק כבוד האדם וחירותו, ומדוע מדברים גבוהה־גבוהה על משפט צדק, זכויות אדם ודמוקרטיה. עבור מה כל אלו קיימים אם כמו במערכון של הגשש, קובעים מראש את המגרש, השופט והתוצאה?

הרקיע אפל וחשוך בגלל שלמדנו שפרקליטות המדינה הסתירה מהיועץ המשפטי לממשלה את דרך גיוסו של ניר חפץ לעד מדינה. היועמ"ש לא ידע על התרגיל הנלוז שביצעו החוקרים מול שאול אלוביץ', כשהכניסו את בנו להקליט אותו במקום שאמור להיות המקום היחיד שמוגן בעת חקירת משטרה - חדר היוועצות עם עורך הדין. הבן מתחנן בפני אביו ש"ייתן להם משהו" כדי שהוא יוכל להשתחרר, והאב אומר לבנו: "הייתי שמח לתת אבל אני פשוט לא יכול לשקר".

כשמבינים שאותו יועץ הוא זה שאמור לקבל את ההחלטות בכל התיקים הללו, ברור כי אף מכונית לא עוברת, וגשם שוטף את העיר, והרוח מתגברת ועושה שמות ברחובות שאתה מכיר, אבל אתה כבר לא היחיד שהולך נגד הרוח.

הפרטים שמתגלים מתוך חקירות נתניהו מזעזעים לא רק שופרות שיכורים כמוני, שנכנסים עם הראש בקיר ומתפלאים למה הראש שלהם נשבר. לא, אני לא הופתעתי, אבל רבים וטובים, שמבינים כעת היטב שמשהו משובש לחלוטין - הופתעו מאוד. הרדיפה אחר הראש של נתניהו ולא אחר האמת, העבירה כמה אנשים על דעתם. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. במדינה דמוקרטית, מערכת אכיפת החוק לא יכולה לנהוג כמו במדינות טוטליטריות.

האדם שאמור לקבוע את גורלו של נתניהו, ומתוך כך גם את גורל המדינה - פשוט לא הכיר פרטים גורליים בתיק. הסתירו ממנו. ריצת האמוק להגשת כתב חשדות לפני בחירות מועד א', חייבה הגשת תקציר בלבד. ובתקציר כמו בתקציר - מעגלים פינות, כל מתקצר הוא מלך וקורא התקציר הוא שבוי בידי כותבו.

שר המשפטים אמיר אוחנה עמד מעל בימת הכנסת וסיפר על חלק מהפעולות של משטרת ישראל במטרתה לגייס את ניר חפץ כעד מדינה. אלא שההזדעקות שהגיעה אחרי נאומו לא הופנתה לפעולות הללו, אלא כלפי אוחנה עצמו (שגם אם הוא צודק לא בטוח שעשה את הדבר הנכון).

ח"כ יואב סגלוביץ' דרש להקים ועדת אתיקה בעקבות דבריו של אוחנה. זה אותו סגלוביץ' שהגיע לגבי אשכנזי ערב חקירתו בפרשת הרפז בעודו ניצב במשטרה, אירוע שאשכנזי סיפר לחוקריו והם השמיטו אותו מהתמלול. הסיפור התגלה רק לאחר שמשקלטת של מבקר המדינה תמללה את ההקלטה.

אלת היושרה והצדקנות המתחסדת מתאבדת בקפיצת ראש, קמה ומתאבדת שוב מרוב הלם.

השר אוחנה אמיץ, וגם אם טעה והפליג בתיאור מיותר הוא ראוי לשבח על היותו אחד היחידים המעז לעמוד מול המערכת בזמן אמת. למרות ואולי בגלל שתיקת הכבשים המבישה של מרבית בכירי הליכוד.

דווקא בימין מימין לליכוד מתחילים להראות סימני נפט. דוגמה אפשר לראות בפוסט של נפתלי בנט לפני שבועיים, שלצד ביקורת עניינית על נתניהו, קבע כי אם יפילו אותו על סיגרים וכמה כתבות לא עוינות באתר "וואלה", יהיה אפשר לסגור את הבאסטה: כל מנהיג ימין יעמוד בסכנת הדחה של הפקידות המשפטית. או הקריאה של בצלאל סמוטריץ' להקמת ועדת חקירה ממשלתית, שתבחן את התנהלות הפרקליטות.

אפשר לקוות שאלה, לצד המספרים ההולכים וגדלים בהפגנות הימין, מתחילים, אולי, לסמן את ראשית עלות השחר.

בשביל מה לדבר על משפט צדק וזכויות אדם, אם כמו במערכון של הגשש קובעים מראש את המגרש, השופט והתוצאה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו