המחאות העממיות נגד המשטרים בלבנון, בעיראק ובאיראן הן התפתחות דרמטית עבור טהרן • ככל שמצב שכנותיה פחות יציב, כך נפגעת היכולת הצבאית של משמרות המהפכה נגד ישראל
ביום שני התכנסו אלפי מפגינים איראנים סביב בניין השגרירות האמריקנית בטהרן וקראו "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה". זאת, לציון יום השנה ה־40 להשתלטות המהפכנים האסלאמים בטהרן על השגרירות האמריקנית ותפיסת יושביה כבני ערובה.
ההפגנה המחישה אמת פשוטה שאנו נוטים לשכוח: איראן מנהלת מלחמה נגדנו ונגד ארה"ב כבר 40 שנה. יש עליות וירידות, אבל המגמה נשארת איתנה תמיד: השמדת ישראל ובבוא היום גם השמדת ארה"ב.
ב־30 בספטמבר מפקד משמרות המהפכה, הגנרל מוחמד סלמי, התרברב שהשמדת ישראל כבר אינה פנטזיה. "השגנו את היכולת (הטכנולוגית; ק"ג) להשמיד את המשטר הציוני המזויף", הצהיר. במהלך חגיגות יום השנה ה־40 ובימים שלאחר מכן הודיעו בכירי המשטר כי איראן מחדשת עוד פעילות גרעינית שנאסרה בהסכם הגרעין: הפעלת 30 צנטריפוגות מתקדמות במתקן הגרעיני בנתנז, וחידוש הזרמת גז לצנטריפוגות באתר הגרעין בפורדו כצעד ראשון לקראת חידוש העשרת האורניום במתקן שנכרה בתוך הר.
חלק מהפרשנים בישראל ורבים בארה"ב, טוענים כי ההודעות בעניין פורדו ונתנז מוכיחות שמדיניות ממשל טראמפ כלפי איראן כושלת. מדיניות הממשל, הנתמכת בידי ישראל והמדינות הסוניות, מכונה "אסטרטגיית הלחץ המרבי". היא מבוססת על הידוק הסנקציות האמריקניות בתחום הכלכלה נגד המשטר, ותמיכה אמריקנית בפעילות צבאית של בעלות הברית של ארה"ב - לרבות ישראל וערב הסעודית נגד איראן ובנות חסותה בסוריה, בעיראק ובתימן. כמו כן, היא מבוססת על בידול המשטר מהעם האיראני.
הסנקציות לא עוזרות
עצם העובדה שאיראן מחדשת את השימוש בצנטריפוגות מתקדמות המעשירות אורניום בקצב מהיר הרבה יותר מהצנטריפוגות הפשוטות יותר, ושהאיראנים מכשירים את האתר הגרעיני בפורדו לפעולה, מוכיחה, טוענים הפרשנים, שטעה הנשיא טראמפ כשבעצה אחת עם רה"מ נתניהו הודיע על נטישת הסכם הגרעין. הסנקציות לא שוברות את כלכלת איראן ולא מביאות לנטישת תוכנית הגרעין.
יש שלוש בעיות עם הביקורת הזאת. ראשית, אמנם אובאמה ואנשיו הבטיחו בזמנו שההסכם שכרתו עם איראן כולל את אמצעי הפיקוח "הקשוחים ביותר שיש" על מתקני הגרעין של איראן. אבל לא כך הדבר. אתרים חשובים ביותר היו חסינים לפיקוח. זאת משום שאובאמה ואנשיו הסכימו שאיראן יכולה למנוע גישת פקחים לאתרים "צבאיים", וכי הסמכות הבלעדית לקבוע מהו אתר "צבאי" ניתנה בידי איראן.
כרזה בלב טהרן לכבוד יום השנה ה־40 להשתלטות על השגרירות האמריקנית // צילום: אי.אף.פי
אפילו באתרים כמו נתנז שכן היו תחת פיקוח, עלו טענות כי הפיקוח כלל לא היה אמין. הבעיה היא שאיראן שולטת בשיבר. במקום שהפיד מהמצלמות במקום יעבור ישירות לסוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית, הוא עובר קודם דרך המשטר האיראני, כך שאין דרך להניח ברצינות כי התמונות משקפות את המציאות. יכול להיות שהאיראנים מגבירים את קצב העבודה הגרעינית שלהם השבוע. יכול להיות שעשו זאת לפני שנה ופשוט לא נחשפו.
הבעיה השנייה עם הביקורת על אסטרטגיית הלחץ המרבי היא שהביקורת מתעלמת מההצלחות של הסנקציות וההיבטים האחרים של הלחץ. השבוע אמר שגריר ארה"ב בגרמניה, ריצ'רד גרנל, שכפועל יוצא מהמצוקה הכלכלית של איראן, שנגרמה על ידי הסנקציות, נאלץ המשטר לקצץ את תקציב הצבא ב־28% ואת תקציב משמרות המהפכה ב־17%. זאת לאחר שתקציבים אלו עלו באופן משמעותי בין השנים 2015 ל־2017.
הסנקציות גם מביאות את איראן לקצץ בהזרמת הכספים לבנות חסותה ובראש ובראשונה לחיזבאללה בלבנון ולמיליציות השיעיות הנשלטות בידיה בעיראק. כפועל יוצא מהקיצוצים הללו, בנות חסותה של איראן תלויות יותר בתקציבים מקומיים בארצות פעילותם. וזה בתורו חושף אותם לביקורת פנימית.
מיליוני דולרים בחודש למיליציות
וזה מביא אותנו להצלחה השלישית של אסטרטגיית הלחץ. בחודש האחרון אזרחי לבנון ועיראק יוצאים לרחובות ודורשים את הפלת ממשלותיהם. מי שעומד במוקד אש המפגינים הוא מי שעומד מאחורי הממשלות שלהם - המשטר האיראני.
בזמן שהמפגינים בטהרן קראו "מוות לאמריקה ומוות לישראל" מחוץ לשגרירות האמריקנית הנטושה, אלפי מפגינים בכרבלא שבעיראק התנפלו על הקונסוליה האיראנית בעיר השיעית והעלו אותה באש. המפגינים בעיראק מגיעים מהדרום השיעי של המדינה, מבצרה, כרבלא, נג'ף, דיוואנייה, בגדד. הם שורפים את התמונות של מנהיג איראן עלי חמינאי ומפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, ודורשים את פירוק המיליציות השיעיות הנשלטות בידי איראן.
כמו חיזבאללה בלבנון שכבר מבסס לא מעט מתקציבו ומעמדו על תקציבי ממשלה, שעליהם הוא שולט באמצעות הפוליטיקאים שבשליטתו, כך בעיראק - המיליציות השיעיות מרוויחות מיליוני דולרים מדי חודש, הן מתקציבים ציבוריים והן מסחיטת אזרחים תמימים.
על פי הדיווחים מעיראק, בהנחיית סולימאני, שהגיע לעיראק פעמיים בשבועיים האחרונים כדי לנהל מקרוב את דיכוי המחאות, כוחות בשליטתו הרגו עד כה כ־250 מפגינים ופצעו אלפים. בלבנון, חיזבאללה אמנם משתדל לשלם מס שפתיים למפגינים, אולם אנשיו פועלים לדכא כל ביטוי של התנגדות ומתעקשים כי ארה"ב וישראל שולטות במפגינים.
על פי הדיווחים, מאחורי הפעילות האיראנית האינטנסיבית לדכא את המחאה, עומד החשש כי המפגינים יציתו גל חדש של מחאות עממיות נגד המשטר באיראן. ביום שלישי נפתחו הפגנות נגד איראן דווקא במחוז דרעא שבדרום־מערב סוריה, כאשר המפגינים בכפר שרג'ה שבשליטת משטר אסד קראו לגירוש הכוחות האיראניים ממדינתם.
המחאות העממיות הן התפתחות שלילית דרמטית עבור איראן והמלחמה שלה נגד ישראל וארה"ב. יחד עם סוריה, ממלאות לבנון ועיראק תפקידים מרכזיים באסטרטגיה הצבאית האזורית של איראן נגד ישראל. ככל שמצבן פחות יציב, כך היכולת של איראן להשתמש בשטחן כבסיסים למתקפות נגד ישראל מצטמצמת.
כיום, ישראל ממקדת את תשומת ליבה לעבר תוכנית הגרעין - ולא בכדי. אולם מרכיבים חיוניים במערכה לצמצום היכולת ההתקפית של איראן - הם צמצום היכולת האזורית של איראן וצמצום היציבות הפנימית של המשטר. אסטרטגיית הלחץ המרבי טרם הצליחה למוטט את המשטר, ואולי אין בכוחה לעשות זאת.
אולם, כפי שמראות המחאות האדירות, יש ביכולת האסטרטגיה האמריקנית לערער את היציבות של המשטר בשלל זירות, ולנצל את נקודות התורפה שלו. ישראל אחראית לוודא כי חולשות אלה מנוצלות עד תום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו