בכל פעם שהפועל באר שבע הבטיחה את האליפות ברצף הנפלא שלה בין 2016 ל-2018 דאג ברק בכר בראיון הראשון, כשהוא עוד עם ריח האלכוהול על הבגדים שלו, לפרגן דווקא לשחקנים שלו שפחות שיחקו, שפחות זהרו, שהיו שם בכל רגע שהוא קרא להם עם רצון גדול להוכיח שהם שייכים ומתאימים גם לרמה הגבוהה ביותר והם תמיד יהיו שם בשביל המועדון. אותם שחקנים כדוגמת וובה בראון, בן תורג’מן, מתן אוחיון וכו’ היו אמנם רק שחקנים משלימים ולא ראו הרבה דקות, אבל דווקא אותם שחקנים הם אלה שהביאו לבאר שבע את הכוחות, את האקסטרה, גם בפן המנטלי ובחדר ההלבשה כדי להצליח להשיג את האליפויות שהגיעו.
אין יותר מדי הוכחות לכך שחדר ההלבשה של באר שבע היה מפורק אשתקד או שהיו בו ריבים בלתי פוסקים, אבל המשפט של מאור מליקסון אחרי התבוסה למכבי ת”א בסוף דצמבר (0-3) “זו תקופה של גברים, לא פחדנים” רמז שלקפטן המסור יש על הלב דברים שמשקפים את האווירה הכללית. ב"ש הבינה כי ההחלטה להביא שחקנים איכותיים יותר כדוגמת עדן בן בסט, חן עזרא וכו' שגרמה לאובר תחרות או אובר אגו ,זה דבר שלא משרת את השחקן הישראלי ברובו ויכולה הרבה פעמים לעשות יותר רע מטוב.
לקח נוסף שהדרומיים למדו הוא שלא כל שחקן ישראלי חם שמצליח בקבוצה קטנה או אפילו יצר לעצמו איכשהו שם טוב כלגיונר, יכול לבוא ולהצליח בקבוצת צמרת. אחרי הכישלון עם דור אלו, סאבו, איינבינדר, מלמד ואחרים בטרנר נתנו הזדמנות לשחקנים כמו נאור סבג, עמית ביטון, דוד קלטינס ועדן שמיר. באר שבע חזרה למקורות ובחרה שחקנים עם אופי מסוים שיודעים את מקומם ואומרים תודה על כל דקה שהם משתייכים למועדון.
הייתה תחושה אשתקד שבבאר שבע, קבוצה מיוחדת, שמייצגת פריפריה ומקדשת את ערך המשפחתיות, המשפחתיות קצת הלכה לאיבוד והאחריות להחזיר את הערכים האלה הייתה מוטלת על הגורמים המקצועיים הבכירים – מהזוג ברקת, דרך ברק בכר ואפילו לעוזריו.
באר שבע כבר לא מחפשת להיות ה'מאמי הלאומית', אבל גם לא רוצה להיות אימפריה דורסנית נטולת רגשות. ה-DNA הטוב שמאפיין את המועדון בשנים האחרונות השתנה פלאים בשנה שעברה והמשך התנהלות דומה יכל להרחיק מחדש את באר שבע מהצמרת הגבוהה של הכדורגל שלנו, אבל הגמלים שמו תמרור עצור גדול בכניסה למשרדים של אלונה ונראה שכרגע הם בדרך הנכונה להישאר בטופ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו