מה משותף לפיתגורס, שתיעב שעועית, ולד"ר מרדכי קידר, שדיבר דברי הבל על רצח רבין?
לפני 15 שנה ביקש ממני עורך רשת מקומוני "מעריב" דאז, ידידי האהוב יואב צור, לכתוב טור ביקורת אוכל במקומון "זמן מודיעין" שנוסד אז. אלו היו ימים מוזרים למדי, הפרינט כבר גסס בקצב הרומבה, אבל עדיין לא הרחנו את הפגר של המקומונים.
אני שמטבעי עצלן, מייד התחלתי בתמרוני דחייה ותירוצים. "יואב, עשה טובה, עזוב אותי", אמרתי לו, "אבחנו לי קטרקטיום רקטומליוס".
"מה???" השתומם יואב, "מה יש לך?"
"קטרקטיום רקטומליוס, אני לא רואה איך התחת שלי יושב וכותב שני מדורים באותו שבוע, גם לסופשבוע וגם למקומונים".
יואב לא ויתר ואיגף עם שימוש בנשק לא קונבנציונלי של סחיטה רגשית. אבל אני לא פראייר, הוא בא אלי עם חברות, אני אשיב לו באידיאולוגיה. "אני לא יכול להיות מבקר אוכל מנסיבות מצפון", מחיתי, "אני שונא מבקרים. שלא תבין אותי לא נכון", הסברתי ליואב, "ככלל, עיתונאים זה לא עם שהייתי תורם לו כליה אפילו אם היתה לי שלישית ספייר, אבל מבקרי אוכל וקולנוע זו ליגה בפני עצמה של שרלטנות".
מתוך "רטטוי" (2007)
אגב, במאמר מוסגר, יש לי ראיות נסיבתיות להצדקת הטינה שלי. לדוגמה, קים ג'ונג־איל, אביו של קים ג'ונג־און, הדיקטטור הצפון־קוריאני, הברנש שהיתה לו תסרוקת מוזרה שנראית כמו פאה ששזורה משערות ערווה - הודה פעם שלולא יועד על ידי אביו לשמש רודן במשרה מלאה, היה הופך למבקר סרטים.
סוף מעשה, אחרי נדנודים רבים נשברתי, הסכמתי ופלטתי מקולמוסי איזה חמישה־שישה טורים נשכחים באותו מקומון שנסגר ולא נודע מקום גבורתו, עד שנתייבשה עטי וחדלתי עד עצם היום הזה.
ומדוע כל ההקדמה הזו בשעה דחוקה זו? הו, שאלה מצוינת. הואיל והרכבת ממשלה בתקופה האחרונה דומה להרכבת פאזל של אלף חלקים בחדר אפל, כשעל הידיים כפפות אפייה, הרי שאין טעם להרחיב מילים על פוליטיקה. אמנם יש לציין לשבח את שר המשפטים אמיר אוחנה על דברים נכוחים ואמיצים שנשא השבוע, וכבוד על העמידה במתקפה לא פרופורציונלית, היסטרית, חסרת נימוקים, שהוכיחה ללא ספק את נכונותם העצובה והמפחידה של דבריו. אבל הואיל, כמו שאוהבים המשפטנים לומר, ועסקתי לא מעט, שלא לומר אכלתי ראשים, בעניין מדינת הפרקליטוקרטיה ההלכתית האולטרה־אורתודוקסית שנוסדה כאן ועניינה המוגבר במכמני הטלפוניה של אנשים פרטיים, סבור הייתי שכדאי להרפות בסופ"ש הקרוב כדי להתרענן מעט.
מצד שני, יש טור להעביר, ופטור בלי כלום על השבוע הדרמטי אי אפשר. כאן, רבותיי, מגיע ההקשר לפתיחה שעסקה בניסיוני כמבקר אוכל צעיר. נזכרתי שבמסגרת הביקורת האחרונה שעשיתי לאותו מקומון מנוח, הזמנתי מרק שעועית באחד מבתי הקפה המשמימים של מודיעין הצעירה. אם יש מרק חביב שאני מוקיר ונוצר הרי זה מרק שעועית הגון ולוהט. צבע אדום בוהק, גוף דינמי, לא סמיך מדי ולא דליל מדי וכמובן איזון נכון בין חריפות נושכת לרמז מתיקות. המרק ההוא היה דרעק, מרק חלש ודלוח עם שעועית שעבר עליה הפסח בסיר לחץ.
יצא לי טקסט די וולגרי יש לומר, שנפתח בפתגם חוכמה ביידיש, "פישן נישט פארצען איז אזוי ווי אכאסענע און קלייזמר". קרי, חתונה בלי תזמורת. גם בלי להבין יידיש אתם מבינים את הפואנטה.
אפשר לומר שאני מחבב שעועית, במרק, בצ'ולנט, בצ'ילי או סתם כאורז פסוליה. רכה, חמה, מתערסלת בפה, נימוחה למגע הלשון ואוצרת בתוכה הבטחות שיתגשמו בעתיד הקרוב, הבטחות שעליהן כבר הצביע התלמוד הירושלמי - "אמר ר' יונה, למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעיים".
ואיך שעועית מתקשרת לאירועי השבוע? בגלל פיתגורס והאקדמיה. תשאלו בצדק, מה הקשר בין היווני הענתיקה, אבי הגיאומטריה לקטנית? ובכן, פיתגורס, שהעניק לנו את משפט פיתגורס, היה גם אבי הדת הפיתגוראית. חסידיו דגלו באורח חיים צנוע ופשוט והאמינו כי ניתן לתאר את העולם באמצעות היחסים המתמטיים בין מספרים טבעיים. במרכז הדת הפיתגוראית עמדו שני עיקרי אמונה. הראשון, גלגול נשמות. והשני, שעועית היא דבר מרושע. לא שעועית סמלית, לא שעועית מטאפורית, שעועית שעועית, הקטנית שאנגלים אוכלים אותה על טוסט בארוחת בוקר.
משום מה, לפיתגורס, ללא ספק אחד המוחות הגדולים בהיסטוריה האנושית, היתה אובססיה נגד שעועית. רוצה לומר, אם לפיתגורס הגדול היו שיגעונות ודברי שטות כגון אלו, מה נגיד אנחנו אזובי הקיר? הלא פיתגורסים?
אין מילים לתאר את הרפיסות של אוניברסיטת בר־אילן, שזימנה את ד"ר מרדכי קידר לשימוע בעקבות דבריו בנוגע לרצח רבין בהפגנת המחאה נגד הפוטש המשפטי בכיכר הרב גורן בפתח תקווה. אוניברסיטת בר־אילן התגלתה כמוסד אקדמי מבוהל שמעביר מסר מצנן לחופש הביטוי.
רבים וטובים ממני הכבירו מילים על הפגיעה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה. קל וחומר שד"ר קידר לא טען את הדברים בשיעור או בהרצאה באוניברסיטה אלא בהפגנה חוקית. יש לא מעט מקרים הפוכים של מרצים המזוהים עם השמאל שנשאו דברי פיגולים כאלו ואחרים, ואיש לא העלה על הדעת לפגוע בפרנסתם.
שמעתי לא מעט עלבונות אד הומינם שכוונו כלפי ד"ר קידר שאני מחבב, גידופים והשמצות שביטלו במחי ציוץ את הידע הרב שלו במזרחנות.
וזה הזמן שבו אני מבקש לחדד נקודה חשובה: אדם יכול לומר דברי טעם רבים בתחום התמחותו ולדבר שטויות חסרות שחר בתחומים אחרים. זה חוקי. אם תרצו, קידר בדורו כפיתגורס בדורו. האם אוניברסיטת בר־אילן היתה מעלה את פרופסור אמריטוס פיתגורס לשימוע אם היה מטיף בכיכרות נגד אכילת שעועית משום שהיא רשע?
לכאורה בוודאי, הרי הוא אומר דבר שטות מוחלט. שיגעון ממש. מה השעועית עשתה לו? מאין הראיות לרשעותה? האם הוא חיטט בטלפון שלה? אסור לפגוע בחופש הביטוי והמחאה אלא אם יש בהם הסתה של ממש לפגיעה אלימה. סתימת פיות מסוכנת פי כמה וכמה מאמירת דבר שטות.
אדם יכול לומר דברי טעם רבים בתחום התמחותו ולדבר שטויות חסרות שחר בתחומים אחרים. זה חוקי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו