לחם ופסטיבלים

נדמה שהכיבוש הרומי חזר - וכולם רוצים להיות קיסריה • זה טוב ויפה, אך הרצון להתבדל יוצר שלל פסטיבלים של "הכל כלול" • וגם: הגֶׂׂנים הניו־זילנדיים של הקרב על באר שבע

"כשתיגמר תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי", כך כתבה נעמי שמר ולא שיערה איזה מבול פסטיבלים יביא איתו חודש הסופ"שים של החגים האחרונים. אין ספק שעם ישראל אוהב את פסטיבליו מרובי צבעים ואטרקציות, רצוי כשילוב של בזאר תרבות, ג'ימבורי לילדים, המון אוכל ואם אפשר שיהיה עם מילת הקסם "הכל כלול". זה היה יכול להיות נחמד וראוי לגמרי, אלמלא ההרגשה שלאחרונה, עבור הרבה מאוד רשויות עירוניות, תוכנית התרבות השנתית מתמצה בשיטת פסטיבל ה"זבנג וגמרנו". 

כל אירוע תרבות עירוני מכיל בתוכו מרכיב עלויות נסתרות שהציבור הרחב אינו רואה. אבטחה ואישורים, תיאומים, חשמל ועוד הרבה מרכיבים סמויים לבאי האירועים. הצורך בחיבור משאבים לכלל פסטיבל אחד שמפחית את העלויות מסביב מובן ומקובל. אך נסיעה פשוטה ברחבי הארץ והצצה אל שלטי החוצות בכניסה ליישובים, מעלות את התחושה שריבוי הפסטיבלים והאירועים הממורכזים הוא האופנה הנוכחית של הרשויות המקומיות.

צילום: דודו גרינשפן

יתר על כן, בשנים האחרונות הבינו מנהלי התרבות בארץ שתרבות אינה מותרות אלא גם סמל סטטוס עירוני. החיים המודרניים דורשים חינוך טוב לילדים, כבישים רחבים למכוניות וגם תרבות ובידור לנפש ליד הבית. פעם היית חולף על פני רשות עירונית רחוקה, ורואה מופעים עם שמות כמו־מוכרים, הנמכרים בהוד ובפרסום. ואילו היום - הכיבוש הרומי חזר: כל הארץ רוצה להיות קיסריה אחת גדולה, ואמני ישראל מכתתים ארנקים בפריפריה ומעמיקים את הרווחיות של כביש 6. 

צריך לציין לטובה את הפנמת התובנה כי בידול תרבותי הוא חלק מהמיתוג העירוני. זהו מצב נהדר שבו כל רשות ורשות מנסה ליצור פסטיבל המייחד את אוכלוסיותה. כך, למשל, אפשר למנות את "יא חסרא מרקש" בדימונה, "פעמי המזרח" בירוחם השכנה או "חג החגים" בחיפה. אך בסופו של יום, השאלה שעולה מעידן הפסטיבלים הנוכחי היא מה מפסיד הקהל בכל פסטיבל זה או אחר.

אם נסיט לרגע את העיסוק בבידור, הרי תרבות המרחיבה את גבולות הנפש, המעלה שאלות מורכבות והמגבירה את זהותנו העירונית והישראלית, נצרכת במיטבה במנות קטנות של התבוננות וכחוויה אורכית ומגוונת לאורך השנה. מהבחינה הזו, פסטיבלי תרבות דומים יותר לניסיון לדחוף שנת לימודים שלמה ליומיים, זמן הוא בנאי חשוב בתהליך צבירת החוויות המגדירות אותנו, ואנו נזקקים להפסקות בין חוויות כדי להרהר, להתעצב ולצפות לחוויה החדשה. 

צילום: דויד פרץ

אך האשמה בפסטיבליזם הנוכחי אינה מונחת לפתחם של מנהלי התרבות העירוניים. הם עושים את עבודתם נאמנה כמשרתי הציבור, שכן הציבור מצביע ברגליים וקל להביא המונים לפסטיבל מרובה ילדים ודוכנים עתירי שערות סבתא מאשר למשוך כמות ראויה של צופים לאירועים קטנים וקבועים יותר. 

אם כן, לכו לכם לפסטיבלים, בחרו את הטוב מכל אחד וחוו אותו. אך אל תשכחו: כשתיגמר תרועת הפסטיבלים, מחכה לכם גם לבלוב שירי אהבתכם האישית. השקיעו מזמנכם לפגוש גם את תרבות הבין לבין ולא רק את תרבות הכל כלול. 

אנו נוטים לחשוב על אוסטרליה וניו זילנד כמדינות כיס שכאלו, טובות לטיולים ולהיות נופים מרוחקים, מדינות שלוות שבהן הכותרות עסוקות בזוטות ושוליות דוגמת הדוגמנית שהחליפה תסרוקות והשפעת נפיחות הכבשים על החור באוזון. אך אם תסתובב לך ברחבי אוסטרליה וניו זילנד, תופתע לגלות שאנשי הצד האחר של כדור הארץ, האוסטרלים, מכירים את באר שבע יותר מאשר את תל אביב. הסיבה לכך קשורה במה שהתרחש בליל 31 באוקטובר 1917, והוא הקרב ההרואי של לוחמי אנזא"ק (אוסטרליה וניו זילנד) לכיבוש באר שבע מידי העות'מאנים. 

אם כיבוש עיר כבאר שבע נראה לכם דבר של מה בכך, ההערכה היא שבלעדי התעוזה ואומץ הלב של פרשי האנזא"ק, היינו יכולים להיות עדיין נתיניו של ארדואן. שכן הקרב על באר שבע ותוצאותיו היו אבן הדומינו הראשונה שנפלה, והביא לסופה את שלטונה של האימפריה העות'מאנית בישראל. 

הכוחות הבריטיים בפיקוד גנרל אלנבי הגיעו לארץ מכיוון מצרים וניסו לכבוש אותה דרך עזה. אז כמו היום, עזה התגלתה כאגוז עקשן. החל ממארס 1917, ניסו הבריטים לעבור את עזה, אך הכוחות העות'מאניים, בליווי ובהנהגת אנשי הצבא הגרמני, החזיקו מעמד והדפו את כל המתקפות. לאחר תבוסת הבריטים בקרבות עזה הראשון והשני נהרגו אלפי חיילים בריטים, והתוצאה היתה קרב שוחות שהתיש את הכוחות הבריטיים, שעמדו במשך כחצי שנה ללא מוצא וללא התקדמות של ממש.

או אז לאחר איסוף מודיעיני מדוקדק הוחלט להטעות את העות'מאנים, ותרמיל עם תוכניות הקרב "נפל ונשכח בטעות", וכך התכוננו העות'מאנים למתקפה שלישית על עזה ופעולת הסחה צבאית בבאר שבע.

האמת היתה הפוכה למעשה: לאורך כל הלילה דהרו מעזה לבאר שבע יחידות הפרשים המיומנות מהערבות הגדולות של אוסטרליה ומרחבי ניו זילנד, לעת שחר תקפו חיילי האנזא"ק את הכוחות העות'מאניים המופתעים ובקרב קשה הצליחו לכבוש את באר שבע. זה היה הקרב המודרני האחרון שבו השתמשו בסוסים ככלי תקיפה, כמו גם בפגיונות מול רובים.

171 חיילים עות'מאנים נהרגו בקרב מול כ־500 מחיילי האנזא"ק. בדרכם השקטה המספרים מבהירים כמה קשה היה הקרב מבחינת התוקפים, אך גם את כוח הנחישות והעוצמה שבאמצעותן התמודדו חיילי האנזא"ק עם הקושי ויכלו לו. עד היום ילדים אוסטרלים למדים על הקרב על באר שבע וגליפולי כשני קרבות מיתולוגיים של הצבא האוסטרלי.

במשך שנים רבות היה בית הקברות "הבריטי" בקצה באר שבע כסוד ליודעי דבר, אך בשנים האחרונות הוקם בעיר האבות פארק לזכר החייל האוסטרלי, ולפני שנתיים גם מוזיאון המתאר ומנציח את הקרב שבו הוכרע גורל המזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה. 

לחובבי סגירת המעגלים בהחלט שווה לדעת שלא רחוק מבית הקברות הבריטי הוקמה בשיא קרבת היחסים בין ישראל לטורקיה אנדרטה לזכר כל החיילים העות'מאנים שנהרגו בהגנה על באר שבע. כך, בין פנינות נדל"ן, מצפה כוכבים ומרכז עולים, נחים כיום הכובשים והנכבשים, חיילים מקצוות העולם שנהרגו בקרב כה רחוק מהבית, בבירת הנגב של מדינת ישראל.

משפטים שאנשים אומרים

אינדינגב, מצפה גבולות

א: אני באמת לא יודעת, כדאי להמשיך איתו או שלא? הוא פשוט כל כך ליד כזה. 

ב: אז מה את מתלבטת?

א: כי הוא לומד פסיכולוגיה, זה מלא עתיד...

ב: וכמה הוצאות זה יחסוך לך... 

א: אבל אני כל כך לא בטוחה שהוא יגיע עד הסוף... 

ב: חכי עד תוצאות בחינות סמסטר, ואז תקבלי החלטה מושכלת.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו