כמו בכל משק בית, בכל חברה, ארגון ומדינה, המצב הכלכלי העגום הוא רק סימפטום של חולי ארגוני. לבנון היא המדינה העשירה מבין שכנותינו, שבה אוכלוסייה של שישה מיליון איש מייצרת תל"ג של כ־15 אלף דולר לנפש.
זה יותר ממצרים (כ־12 אלף דולר לנפש), מירדן (8,500 דולר) ובוודאי שיותר מסוריה, שלפני המלחמה האחרונה שם ייצרה כ־2,500 דולר לנפש. במונחים של כלכלת העולם כיום, המדינות הללו פשטו את הרגל מזמן.
האוכלוסייה בהן - כ־140 מיליון איש - היא אוכלוסייה שחיה בבריאות ירודה, בתנאי חיים קשים - ללא גישה למים נקיים ולרוב ללא קורת גג ושירותי בריאות נאותים.
המהומות בלבנון הן אולי הדבר המעודד ביותר שקרה למדינה הזו לאחרונה. במשך כל השנים, דיוויזיה 1 בסוריה - המצוידת והמאומנת ביותר - נועדה למנוע הפגנות שכאלה ולשמור על השליט. גם מצרים לא ידועה בסובלנות למפגינים, כמו גם ירדן. בלבנון התעוררו לגלות ששליחי האל (חיזבאללה, בתרגום מילולי - מפלגת אללה) הם שמנהלים את מדינתם.
צריך לזכור שאלמלא העם היה מתעורר לאחרונה, הוא היה משלם כעת מס על שימוש ברשתות חברתיות - אותו מס ששבר את גב הגמל, אותו גמל שכורע תחת הנטל של השלטונות החולים סביבנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו