זה היה נאום חייו של אמיר אוחנה, שר המשפטים בממשלת המעבר המתמשכת שלנו. לרגע הזה מונה, ועל הרקע הזה הימר. הנה קם שר משפטים שאינו מסתפק בלעומתיות גרידא, או בסגנון הזהיר של לעומתיים קודמים - דניאל פרידמן וחיים רמון - אלא חושף בלי להניד עפעף את "המדינה הפנימית" - אותם גורמים הפועלים במסתור בתוך המערכת, ומשפיעים עליה יותר מן הנבחרים הפוליטיים.
הוא אינו חוסך את שבטו מן הקשר שהציג בין גורמים בפרקליטות, במשטרה ובתקשורת, שיש להם אג'נדה משלהם, הפועלים בדרך המצדיקה, לכאורה, האשמה בשוחד, ואשר גורמים לאובדן האמון במערכת, בכך שהם כופים את סדר העדיפויות שלהם על הכלל שאינו חפץ בכך. הם גם אינם מוכנים לעמוד במבחנים כמו בדיקת פוליגרף, או מסירת הטלפונים הניידים שלהם לבדיקה יסודית, למרות שעמיתיהם במשטרה ובשב"כ נאלצים להיבדק בדרך זו. הם חשים מורמים מעם שאינם נתונים למרותו של איש.
אלא שנאומו של השר הוא בעצם נאום היאוש. נאומו של מי שאחראי על שלטון החוק, הבועט בריש גלי במאות האנשים הממונים על אכיפת החוק, תוך שהוא ניתלה, פה ושם, באילנות גבוהים שגם להם היתה ביקורת על הפרקליטות, ומנסה לשכנע את הציבור כי אוכפי החוק במדינת ישראל מועלים בתפקידם.
אוחנה אינו נתפש כמי שיש לו מחויבות עמוקה למערכת המשפט, או כמי שנכנס לתפקיד שר המשפטים, גילה תופעות קשות, וחשף אותן באומץ. זה לא היה נאום חרושצ'וב, אשר שהציג ב־1956 את האמת על סטאלין. זהו מקורבו הפוליטי של ראש הממשלה, שהיה ברור עם מינויו (שלא נזקק לאישור הכנסת) כי תפקידו העיקרי יהיה לנסות ולייצר דה לגיטימציה להחלטות העתידות להתקבל בקרוב במישור הפלילי, בתחילה על ידי היועמ"ש, ובהמשך - השופטים.
כיוון שקצת קשה להציג את היועמ"ש עצמו כחלק מן הקונספירציה (אחרי הכל, לא השמאל מינה אותו ולא התקשורת), קל יותר לטעון כנגד קבוצה אנונימית, הכרוכה, לכאורה, בתקשורת, ואולי אחר כך, לטעון (ברוח דבריה הבעייתיים של פרופ' גביזון), כי גם לשופטים לא היתה ברירה משום שהם מצאו עצמם באווירת לינץ' נגד רה"מ.
אבל מה יקרה אז, אדוני שר המשפטים? אתה באמת חושב שעצם התואר מייצר את הסמכות, שאנשים ייצאו בהמוניהם לכיכרות כדי להפגין נגד אוכפי החוק בישראל? ואם המחזה הזה אכן יתרחש, ישובו בהם השופטים מן ההחלטות שיתקבלו בעתיד, מפחד ההמון?
אלא שנאום השר, תרומתו הצנועה על מינויו המפתיע, יזכה למחיאות כפיים בלשכה אחת בירושלים, ויותר משהוא איום על "מדינת העומק", הוא אות לכך שמישהו הבין כי הפור נפל כנראה, וכל מה שנותר לעשות, הוא לומר שכל העולם נגדו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו