תוכנית מציאות

אביב כוכבי חשב שהוא יודע איך תיראה הקדנציה שלו כרמטכ"ל, אבל הפלונטר הפוליטי טפח על פניו • כעת הוא מוצא את עצמו עם משימה אחת עיקרית שתגדיר את כהונתו יותר מכל: איראן

אביב כוכבי חשב שהוא יודע איך תיראה הקדנציה שלו כרמטכ"ל. היה לו ברור מה צריך לעשות בצבא ואיך, כדי להפוך אותה למוצלחת. אבל שנה כמעט לתוך התפקיד, למציאות, מתברר, יש תוכניות משלה, וכוכבי מוצא את עצמו עם משימה אחת עיקרית שיותר מכל תגדיר את כהונתו: איראן.

על פניו יש ארבעה תחומים עיקריים שבהם רמטכ"ל יכול להשפיע במהלך כהונתו, בוודאי בשנתו הראשונה בתפקיד: תקציב (מענייני כוח אדם, קבע ומשכורות ועד מלאים, מילואים ואימונים), בניין כוח, הפעלת כוח ונושאים ערכיים.

הרבה רמטכ"לים נמנעו במכוון מלהיכנס לעולם הערכי, בעיקר כדי להימנע מהחיכוך המתבקש עם התווך הפוליטי ומביקורת ציבורית. גדי איזנקוט היה הפוך מהם: לרגעים היה נדמה שאין שדה מוקשים שהוא לא נכנס אליו בהתלהבות. הדוגמאות הבולטות היו כמובן פרשת אלאור אזריה וענייני שילוב נשים בצבא, והגבלת השפעתם של רבנים ושל ארגונים סמי־פוליטיים למיניהם. לא קשה לחשוב מה היה אומר איזנקוט על מסמך הרבנים שחשף שלשום יהודה שלזינגר ב"ישראל היום", ובו שלל איסורים - משירות ביחידות לוחמות מעורבות, דרך שמירות וניווטים משותפים ועד הימנעות מלשמוע שירת נשים.

יכול לבצע שינוי אמיתי בהפעלת הכוח. הרמטכ"ל כוכבי בביקור בחטיבת הבקעה // צילום: אורן כהן

קולו של כוכבי לא נשמע עד כה בנושא הזה, ולא רק בו. הוא כבר כמעט שנה רמטכ"ל, ועד כה לא נרשמה מכיוונו שום אמירה ערכית משמעותית. הגינוי שהשמיע בראשית השבוע על תקיפת לוחמי גדוד הסיור של גולני במאחז סמוך ליצהר היה מובן מאליו, וחבל שהוא לא לווה בביקור בשטח כדי להבהיר מי הריבון. וממילא, לא מדובר כאן בסוגיה ערכית, אלא בשלטון החוק, או ליתר דיוק: בהיעדרו.

גם בתחום התקציב לא השאיר כוכבי חותם. כאן כבר האחריות היא לא שלו, והוא משלם את המחיר על הקיפאון המוחלט במערכת הפוליטית. כוכבי הכין תוכנית רב־שנתית מרשימה שהיתה אמורה לקחת את הצבא קדימה, אבל בהיעדר ממשלה היא יושבת על המדף בהמתנה לשר הביטחון הבא.

אם שר הביטחון יהיה בני גנץ או בנימין נתניהו (ואפילו אביגדור ליברמן, שמינה את כוכבי), הסיכויים של תוכניתו של כוכבי לעבור יהיו גדולים. אבל אם שר הביטחון הבא יהיה גבי אשכנזי - שאינו נמנה עם מעריציו של הרמטכ"ל הנוכחי - בצד הצבאי של הקומה ה־14 במגדל הקריה יאכלו לא מעט חצץ.

ממילא לא ברור לצה"ל איך ייראה התקציב שלו בשנים הקרובות. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכשיר לכאורה את הקרקע לגידול בתקציב הביטחון כאשר דיבר על תוספת של כ־4 מיליארד שקלים בשנה, אבל עם גירעון של 30-50 מיליארד שקלים בתקציב המדינה, שיחייב בוודאי הטלת מסים וקיצוצים נרחבים בתקציב משרדי הממשלה, גם צה"ל יידרש לתרום את חלקו. גם אם תהיה תוספת, סביר שהיא תהיה "צבועה": כסף שיוקצה מראש למטרה ספציפית, בדגש על תוכנית ההגנה מפני טילים, רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים.

כשהאוצר שומר על העוגה

כוכבי מתכוון בשלב הנוכחי לנהל את מאבקי התקציב כג'נטלמן. זאת, למרות שהאוצר כבר מזמן רץ קדימה. בתדרוכים לעיתונים הכלכליים כבר אפשר לשמוע בבירור את הדרישה לקיצוץ בתקציב הביטחון, תוך השמעת הטענה המוכרת על "שומנים" - בעיקר במפקדות ובתנאי אנשי הקבע.

האוצר אמנם שומר על העוגה, אבל עלול לגרום לפגיעה חסרת תקדים בצבא שיהיה קשה מאוד לתקנה. לקצונה, בעיקר הצעירה (בדגש על מקצועות הטכנולוגיה), יש שלל פיתויים מחוץ לצה"ל; אם יקוצצו התנאים שלהם, אם התחושה שתינתן להם היא של סרח, של משקולת יקרה ובזבזנית, הם יעזבו, ואז גם ייפגע דרמטית יתרונה האיכותי של ישראל על יריביה.

במצב הדברים הזה, גם השפעת כוכבי על בניין הכוח מוגבלת. הוא אמנם מעונין לשנות את מבנה הצבא, לבטל ולאחד מפקדות ולהקים יחידות חדשות, אבל כל עוד אין תקציב ואין תוכנית רב־שנתית - הדברים נשארים על שולחן הדיונים. חלק מהרעיונות שלו טובים, חלקם פחות, אבל זה לא מה שמשנה. בהיעדר ממשלה ומסגרת עבודה, צה"ל לא יכול לתכנן קדימה והתוצאה ברורה: דחיית פרויקטים ועיכוב בפעילות שהיא מחויבת המציאות, כמו הצטיידות במטוסי תדלוק או במסוקים חדשים לחיל האוויר, במקום אלה שטסים הרבה מעבר לאורך החיים הסביר שלהם.

בהיעדר יכולת לדהור קדימה בשני הסעיפים הראשונים - התקציב ובניין הכוח - ותוך הימנעות מהעולם הערכי, נשאר לרמטכ"ל נושא אחד שבו הוא יכול באמת לעשות שינוי: הפעלת כוח. שני קודמיו, גנץ ואיזנקוט, זיהו את זה, וניצלו את תהפוכות המזרח התיכון לפעילות ביטחונית אינסופית מעל ומתחת לרדאר.

גנץ התחיל בכך אחרי פרוץ האביב הערבי בשנים שהיו שחונות מבחינה תקציבית שבהן פעל צה"ל ללא תוכנית רב־שנתית, ואיזנקוט דחף קדימה עם אלפי פעולות שחידדו מאוד את השפיץ המבצעי של הצבא, בעיקר בשילוב של מודיעין וחיל האוויר.

כוכבי ממשיך את הקו של שני קודמיו - בפעולות גלויות (בעיקר בסוריה) ואולי אף בפעולות המיוחסות לישראל (מעיראק ועד לבנון). אבל חשרת העבים סביבנו מחייבת שינוי. מערכת הביטחון מאוחדת בהבנה שאיראן נחושה לסגור על ישראל, ושרף הסיכון עולה. זה נכון בתחום הגרעיני תחת פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והיעדר הסכם חליפי, וזה נכון בתחום הקונבנציונלי - כפי שקבע ראש חטיבת המחקר באמ"ן בראיון למוסף הזה בראש השנה.

משחק בז'יטונים גדולים

החוצפה האיראנית, שביטויה הבולט היה בתקיפת שדות הנפט בסעודיה, צריכה להטריד את ישראל. לא רק כי המענה מפני טילי שיוט או כטב"מים ארוכי טווח אינו שלם, אלא כי השינויים הגיאו־פוליטיים האחרונים - ובראשם הימנעות ארה"ב מתגובה על התקיפות בסעודיה, ונטישתה את הכורדים - חיזקו את הגורמים השליליים באזור, והחלישו את הגורמים המייצבים.

כאן יכול כוכבי להוביל מהלך. בשילוב של פעילות חשאית וגלויה, להרחיב מאוד את הפעילות שתשלול מאיראן ובנות חסותה נכסים שעלולים לסכן את ישראל, ולהציב לה איום ברור על המחיר הכבד שייגבה ממנה, בגלוי, במידה שתעז לבצע פעולה מלחמתית כמו זאת שביצעה בסעודיה.

מבצעית יש לצה"ל את הכלים לעשות זאת. המזרח התיכון, בתווך שבין עיראק ללבנון, פרוץ ברובו, וכמעט מזמין עשייה. גם מגבלת הנוכחות האמריקנית, והצורך בהתחשבות בכוחות ובאינטרסים אמריקניים - אינה רלוונטית. נטישת הפטרון האמריקני מסבכת את ישראל מהרבה בחינות, אבל משחררת אותה לפעול בחופשיות.

מדובר במשחק בז'יטונים גדולים: רף ברור וגבוה מהקיים של פעולות מניעה, ובמידת הצורך גם של תגובה. אבל מול הפעולות האיראניות, אין לישראל ברירה אחרת. בפלונטר הפוליטי הקיים, מוטלת משימה זו על כתפי הרמטכ"ל. בהיעדר יכולת להטביע חותם מיידי בתחומים האחרים, נראה שזאת יכולה (וצריכה) להיות גולת הכותרת של כהונתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו