כולם רוצים מילים פשוטות

אפרים קישון טען כי "יהיה בסדר" פירושו אסון מתקרב. "תכף" שווה כמה שעות. "סמוך עלי" משמעותו הדבר בלתי אפשרי ו"אחרי החגים" - לעולם לא. 

אז הנה אחרי החגים הגיע. אחרי החגים שמח לכם. יום אידם של דוחי קץ מדופלמים הבקיאים במלאכת התירוץ והדחייה על בורייה. אלו שהסבתא שלהם מתה ושבה לחיים יותר פעמים מאשר ישו. יום אסונם של מבטיחים סדרתיים המגלגלים הבטחות, שבועות ונדרים בעיניים תמות של נער מקהלה בתול. שעתם הקשה של מי שהבטיחו שמחר, מקסימום מחרתיים, על הבוקר, בעוד שבע שעות, הפועלים גומרים להניח את הבלטות. 

גרגורי פק מתוך "מובי דיק" (1956) 

אבל אני ברשותכם אתייחס ל"חגים" כאל הפוגה, ואל "אחרי החגים" כאל חזרה לנקודה הכי עמוקה של עצמי, בזמן הזה. חזרה אל האובססיות העיתונאיות שלי. חזרה אל המובי דיק של הדיפשטייטעל. אל הייאוש מן האכיפה הבררנית. חזרה ללחימה בשוחות מול תקשורת שמתעלמת ומדחיקה כל פרט שעלול לסכן את מפעלה הגדול, סילוקו של נתניהו מהשלטון. 

קראתי פעם שבקראצ'י שבפקיסטן התגלה טפיל החי במי ברז ואוכל את המוח. עשרה קורבנות בחודש אחד. יש לשער כי העיסוק הנוקדני, הטרחני והמתיש שלי זה שלוש שנים בתיקי נתניהו, עשוי להוביל מי מכם להרהור שאולי אני אוכל לכם את הראש. מצטער, זה יותר מדי חשוב מאשר לא לקחת את זכות הזעקה. 

כשוויליאם פוקנר אמר שמעולם לא השתמש במילה שהקורא נאלץ לחפש את פירושה במילון, המינגוויי נד לו, "פוקנר המסכן, הוא באמת חושב שרגשות גדולים באים ממילים גדולות. הוא חושב שאני לא יודע מילים של עשרה דולר? אני יודע אותן היטב. אבל יש מילים ותיקות, פשוטות וטובות יותר, באלו אני משתמש". 

אני לא המינגוויי אבל גם אני מעדיף מילים ותיקות, פשוטות וטובות. ואני צועק אותן שלוש שנים. אכיפה בררנית היא רשע. 

רביב דרוקר דיווח השבוע שכחול לבן רוצים לחוקק חוק שיחייב ראש ממשלה להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום. בכך יהפוך היועץ המשפטי לממשלה בישראל לריבון. הוא פותח חקירות, ואם הוא מחליט להעמיד לדין, גמרנו. היועמ"ש כשליט מעל השליט. בלתי נתפס. 

אף אחד בקוקפיט לא מודאג. לא גנץ והממד החמישי, לא לפיד "עד המפתח" והפגישות המושחרות עם נוני מוזס, לא אשכנזי שהדליף סודות לעיתונאים במאבק אגו פתטי בדרג נבחר, לא בוגי ועלילת הצוללות. בכחול לבן מביטים בבוז אדיש בניסיונות שלנו לעורר עניין בפרשיות שלהם. מגחכים כשהפרקליטות מבטלת בזלזול כל פנייה. הקאסטה המשפטית לא תיגע בהם. וברתק, חלק הארי בתקשורת מגויס באופן גורף. 

בואו נערוך מבחן משעשע. בטוויטר רצו השבוע ציוצי "מה היה קורה אם?" זה התחיל במיכל בהגן המבריקה ופשוט עף. הבאתי מדגם מייצג. תקראו ודמיינו בראש את התקשורת הישראלית. 

"מה היה קורה אם: נתניהו היה גורם להונאת משקיעים ואחר כך מפסיד בתביעה ייצוגית על 165 מיליון שקל כספי ציבור?

מה היה קורה אם: נתניהו היה מגיע לפגישה יחד עם ניצב לשעבר למפכ״ל, מציג מצג שווא על מוצר, מקבל 4 מיליון שקל מקדמה וחוזה של 50 מיליון ללא מכרז?

מה היה קורה אם: טלפון נייד של נתניהו שמכיל על פי השמועות חומרים מביכים היה נפרץ על ידי האיראנים והציבור בישראל לא היה מקבל תשובות לגבי התוכן שנחשף ומידת הסחטנות שהוא עלול להיות נתון לה?

מה היה קורה אם: נתניהו היה נוהג כמו יאיר לפיד, משקר במסמך רשמי על ניגוד עניינים ולא חושף את קשריו עם מילצ'ן ואחר כך משקר בראיונות וטוען ש"גלגל את מילצ'ן מכל המדרגות" בזמן שנפגש איתו (3 פעמים) ועם פרקליטו כדי לקדם את ענייניו ושומר על זה בסוד כמוס?

מה היה קורה אם: נתניהו היה מקבל 2.5 מיליון דולר עבור "מחקר" שאיש לא מכיר מקרן שמממנת מלגות לבכירי השירות הציבורי והביטחוני בישראל ועוד השקעות של מיליונים בחברות משותפות מחבר ושותף שלו שהוא פדופיל שסרסר בילדות באחת מפרשיות הפדופיליה החמורות שנחקרות בארה"ב?"

אתם הרי יודעים מה היה קורה. טרלול, היסטריה, היפר ונטילציה, ריקוד ויטוס הקדוש ופסיכוזה באולפנים. 

זה לא קרה. אתם יודעים למה. 

גם אם אתם שמאלנים שונאי ביבי, בפנים, במקום שבו אין שקרים, אתם הרי יודעים שמשהו פה מסריח. 

אני מאשים את מוסדות אכיפת החוק, הפרקליטות, המשטרה והיועמ"ש, בהפרת האמון שלי. הלוואי שהייתי יכול לתבוע אתכם על הפרת אמונים. אוקיי, אז אני מכת הטמאים הנוראה שמעזה לפקפק במערכת המשפטית, אבל אני מביא לכם חומרים על קרן וקסנר וג'פרי אפשטיין ואתם אפילו לא מגיבים לי. בארה"ב, אוניברסיטאות מחזירות כספים של אפשטיין. ובישראל - דממה. 

השבוע חשף אלי ציפורי תמלילי בית משפט שהוכיחו כי פרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן ארי הגישה תצהיר שקרי לבית המשפט. התקשורת התעלמה כמעט לחלוטין, למעט ניסיון נואל להקטין את הסיפור. 

ברור למה. בן ארי עומדת מאחורי חקירות נתניהו. יקיריה בתקשורת תפסו פוזה של קרפיון באמבטיה. הם מבינים טוב מאוד מה אומר החוק על תצהיר שקרי. 

את יעקב נאמן ז"ל, שר המשפטים, העמידו לדין על שלא דייק בנתון שולי בתצהיר בהול שנוסח על ידי עורך דין אחר. אבל כשבכירה במשרד המשפטים משקרת בטענה שעומדת בלב תצהיר שהגישה לבית המשפט - המערכת קוברת את הסיפור. 

אדם גולד הזכיר נשכחות וציטט מתוך כתב ההגנה במשפט נאמן את עמדת התביעה. "התובעת המלומדת עו"ד רות דוד גורסת, כי אין מדובר בפליטת קולמוס; מדובר בנתון שנטע בתצהיר. שתיל אחד מסבך שתילים זרים שניטעו במטרה לערפל ולטשטש את האמת הצרופה". כן, כן, אותה רות דוד. 

מי ישמור על השומרים?

אני לא המינגוויי אבל גם אני מעדיף מילים ותיקות וטובות. ואני צועק אותן שלוש שנים. אכיפה בררנית היא רשע

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו