בימין שכחו מה זו ממשלה צרה

ברגע שהתהפך שעון החול והמנדט להרכבת הממשלה עבר לידי גנץ, החלה גם ההמולה להישמע מחדש. במקביל להבניית המאורע כהישג חסר תקדים, כל אלו שישבו בשקט בזמן שהמנדט היה בידי נתניהו, הסתערו על המיקרופונים והחלו שוב להסביר מדוע, הפעם, חייבת כבר לקום ממשלה. אלו שטענו עד אתמול שהמבוי הסתום אינו פתיר ומוביל לבחירות שלישיות, יצאו לפתע מגדרם להסביר על חשיבותם של פתרונות "יצירתיים", כמו ממשלה צרה של 57 מנדטים (קרי, ממשלת שמאל־ערבים) שלא תיפול באי־אמון קונסטרוקטיבי, או אפילו ממשלת מיעוט של 44 מנדטים (!), כשליברמן והערבים תומכים בה מבחוץ. 

לצערנו, המנגינה הבלתי־דמוקרטית הזאת אינה חדשה. אך מה שבכל זאת מפתיע ואף מטריד הפעם, הוא העובדה שיש קולות - דווקא מימין - שמתייחסים לרעיון המסוכן הזה בשוויון נפש, שהרי "מה כבר יכול לקרות? היא תיפול מהר ולא תצליח לעשות דבר". חלקם אפילו סבורים שהקמת ממשלת שמאל־ערבים יכולה להועיל לימין בבחירות הבאות.

האם שכחנו מה ממשלה צרה, ואפילו קצרה, יכולה לעשות? האם התחלנו לאמץ את הנרטיב של השמאל ש"הכל הפיך"? ממשלת רבין חתמה על הסכם אוסלו א' תוך שנה מהקמתה. זה אומר שההחלטות המשמעותיות התקבלו חודשים רבים לפני כן, מייד עם הקמתה. וממשלת ברק? תוך חצי שנה, בוועידת שפרדסטאון, ויתר ברק לסוריה על כל רמת הגולן, ותוך פחות משנה הציע לערפאת בקמפ־דיוויד 90 אחוזים משטחי הגדה, את חלוקת ירושלים, בינאום העיר העתיקה ו"זכות שיבה" חלקית. את ההצעה מרחיקת הלכת שניתנה אי־פעם לפלשתינים הציע אולמרט על סיפה של ממשלת מעבר, בניסיון לנצל את הזמן שנותר עד הבחירות כדי להגיע להסכם. 

ההרפתקאות המדיניות הללו התרחשו תמיד מהר מהצפוי, בבת אחת, בסגנון של מכירת חיסול כללית. והחמור מכל: ללא דרך חזרה. שום הסכם לא בוטל בגלל שהצד השני לא עמד בו, שום שטח לא נכבש מחדש "אם רק ייפול בו טיל אחד". המציאות החדשה התגלתה כבלתי הפיכה, ואנו התגלגלנו פעם אחר פעם אל "מבחן הדם". 

ונוסף לכל, את נזקי ממשלות השמאל נקראו לתקן ממשלות הימין שלאחריהן. "מדוע לא ביטלתם את הסכמי אוסלו? למה אתם לא כובשים מחדש את עזה? איך קורה שחיזבאללה מתחזק כל כך בתקופתכם?" התריסו בפניהן. לעומת זאת, על האימה שהטילו על ממשלת נתניהו ששקלה לא לכבד את הסכמי אוסלו, אינם מספרים. מקץ הדמוקרטיה ועד גינוי בינלאומי, לא היה תכסיס אחד שלא השתמשו בו. 

כשנערכו מבצעים צבאיים בעזה לאחר ובגלל ההתנתקות - מסגרו את המצב כפגיעה באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, ונכנעו ללחץ הבינלאומי להפסיק את הלחימה. את בריחת ברק מלבנון הוציאו בכלל מדפי ההיסטוריה, ואין לה זכר בניתוח גורמי ההתחזקות של חיזבאללה על קו הגבול.

אפשרות הקמתה של ממשלת שמאל צריכה להטריד את כולנו. צרה או קצרה ככל שתהיה, אנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך חודשים ספורים בעוד מציאות מדינית בלתי הפיכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו