בשבועות האחרונים אנו עדים לפעולתה של מכונת כביסה משוכללת בפוליטיקה הישראלית. מכונת כביסה שבכוחה להפוך שחור לצחור, כיעור לעיטור ותיעוב לחיבוב. זו לא פרסומת למותג יוקרה או לאבקה פלוס מרכך בקפסולה אחת, אלא תיאור פשוט של התנהלות התקשורת המרכזית והשמאל בישראל ומאבקם בשלטון הימין.
שימו לב מה היה לנו כאן: כחול לבן מכריזים שלא יישבו בממשלה אחת עם נתניהו, ומונים לכך שלוש סיבות מרכזיות: א. השחיתות הציבורית; ב. הרטוריקה המפלגת; ג. הגורמים הקיצוניים בממשלתו. אלו נימוקים כבדי משקל ועקרונות יפים, שככל הנראה פועלים את פעולתם על ציבור אוהדי המפלגה, אבל כל מי שעוקבים אחר ההתפתחויות, מבינים שמדובר בבלוף גמור.
על עקרון השחיתות הציבורית מחלו ברגע שאביגדור ליברמן הפך למושיע השמאל. האיש שנחקר למעלה מעשור, שתואר כארכי־נבל, מאפיונר ש"מעלים עדים" ואדם שנחלץ בעור שיניו מחקירות פליליות, הפך בן־לילה לכוכב הערב, מתראיין בשערי המוספים, ואמירותיו מצוטטות כאילו מדובר בסון־דזה. בחבורה הזו גם גבי אשכנזי, שמעורבותו בפרשת הרפז מעולם לא התבררה עד תום. וכשותף אופציונלי יש המונים את אריה דרעי, שנשפט והורשע, חזר לפוליטיקה ושוב נחקר. השחיתות, אם כן, היא לא העניין.
עיקרון הרטוריקה הפלגנית נשטף במורד האסלה כבר במהלך הקמפיין של כחול לבן עצמם - בסרטונים של יאיר לפיד נגד הציבור החרדי ובהודעות געוואלד על אחוזי ההצבעה הגבוהים בבני ברק. אבל לא רק: ליברמן - איש איכות השלטון וטוהר המידות החדש - הוא כידוע בעל פה גדול. רק לאחרונה כינה את מירי רגב בהמה ואת ישראל כץ בוגד, את ערביי ישראל הוא כינה לא מזמן גיס חמישי ואויב פנימי, ואת דבריו על החרדים אין צורך לשחזר. ה"פלגנות", אפוא, היא לא האישיו.
גם הסיפור של "הקיצוניות" התרסק כשאיימן עודה וחברי הרשימה המשותפת זכו לרהביליטציה תוצרת הארץ. בזמן שסרטונים משיעורי תורה במכינה של הרב רפי פרץ הופכים לכותרות ראשיות ומרעידים את האולפנים, דבריו של עופר כסיף על חיילי צה"ל, או דבריה של יזבק על סמיר קונטאר, אינם נחשבים לפתע "הסתה" או קיצוניות". הקיצוניות, כך עולה, היא לא הסיפור.
מכל העקרונות הנעלים נותרנו עם עיקרון אחד בלבד: רק לא ביבי. הם קוראים לזה שחיתות, פלגנות וקיצוניות, אבל כולם יודעים שהמטרה היא רק אחת: להעיף את נתניהו, בעגלא ובזמן קריב. בשביל להצליח במשימה כולם יכולים להתנקות - מושחתים, קיצוניים ופלגנים. תעמיסו את כולם, יש מספיק חומרי הלבנה. אחת הדוגמאות המרתקות - למעשה מקרה מבחן שלם - הם בנט ושקד. כשהם נפלטו מהכנסת בבחירות הקודמות, כולם הספידו אותם בתור "ימנים הגונים", ואילו כשהם עכשיו בבלוק עם נתניהו - הם חזרו למעמד של "קיצוניים מסוכנים". בגד שיוצא מהמכונה מתלכלך. ככה זה.
זוהי פעולתה של מכונת הכביסה כחול לבן ושל המערכת התקשורתית העוטפת אותה. המכניזם הזה כל כך חזק, שהוא יכול להושיע גם את נתניהו עצמו. המטרה היא לא הפלתו של מנהיג ימין זה או אחר, אלא שלטון הימין. ואם כמו שרון, נתניהו ינטוש את דרכו ויאמץ את פרדיגמת אוסלו, אפילו הוא יכובס בקלות רבה. אחרי הכל, מה זה כבר עבירה תקדימית של סיקור אוהד מול האפשרות להקים מדינה פלשתינית ולהביא סוף־סוף שלום?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו