חופש הביטוי עלול ליפול בשבי

אין עוררין על הקביעה שתיקי 2000 ו-4000, המתייחסים ליחסיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם התקשורת, הם הכבדים ביותר. בבסיסם תפיסת פרקליט המדינה שי ניצן ואנשיו, שאפשר להפליל יחסי פוליטיקאים עם גורמי תקשורת באמצעות הקביעה כי כיסוי חיובי הוא סוג של שוחד.

בעקבות השימוע של נתניהו, מתחזקת התחושה שחוות הדעת של המשפטנים האמריקנים הבכירים השפיעה רבות על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. כפי שנחשף ב"ישראל היום", המשפטנים האמריקנים נאט לווין ופרופ' אבי בל, שהובאו לחדר השימוע בחצי השעה האחרונה שלו - כתבו חוות דעת משפטית עם עמיתיהם פרופ' אלן דרשוביץ, ריצ'ארד היידמן וג'וסף טיפוגרף, שבה הסבירו כי בעולם החופשי מחוץ לישראל, אין תקדים לשימוש בדיני שוחד כדי להפליל יחסים בין בעלי אמצעי תקשורת ופוליטיקאים. נטילת הסמכות לחקור ולהפליל יחסים אלו על ידי חוקרי משטרה ותובעים, הם הזהירו, תפגע באושיות הדמוקרטיה. כל גורם תקשורת וכל פוליטיקאי יחיה בפחד שמא כיסוי חיובי או עוין ייחקר ביום מן הימים. חופש הביטוי ייפול בשבי הפרקליטים והחוקרים. 

עוצמת הטיעון באה לידי ביטוי בשבוע שעבר בדרך ההפוכה בטורים שנכתבו על ידי שחר גינוסר, לשעבר תחקירן ב"ידיעות אחרונות" וכיום ב"הארץ", ובטור של עידו באום בעיתון דה מרקר. בין השאר, גינוסר טען שבארה"ב אין לבעלי אמצעי תקשורת שליטה בקו המערכתי. האמת היא הפוכה, כפי שרואים במערכות כמו רשת MSNBC השמאלית ורשת פוקס ניוז הימנית. 

גינוסר גם טען כי יש תקדים לתפיסת סיקור חיובי לפוליטיקאי כשוחד - הרשעת ראש עיריית רמת גן אורי עמית בשנת 1994. הבעיה היא שבמקרה של עמית ניתן שוחד בעל ערך כספי - פרסומת במקומון בעלות של 5,000 דולר - לטובת עמית. במקרה של נתניהו, הוא לא מואשם בקבלת דבר בעל ערך כלכלי, בין במישרין או בעקיפין בתיקי 2000 ו־4000. 

באום וגינוסר טענו כי מכל התיקים, 2000, המתייחס להצעת שוחד לכאורה בדמות כיסוי חיובי של מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, הוא התיק החשוב ביותר. וכפי שניסח זאת באום, אם מוזס לא יואשם בשוחד, הדבר יסמן את סוף הדמוקרטיה הישראלית, והרגע שבו ישראל תהפוך "לפלוטוקרטיה", שבה יקבלו בעלי אמצעי תקשורת את הסמכות "להציע סיקור תמורת שלטון". 

טיעון זה מעיד על קושי מהותי בהבנת תכלית המשפט בחברה דמוקרטית. הרי עד כה - לרבות בזמן שמוזס ונתניהו ניהלו את שיחותיהם - כיסוי חיובי לא נחשב שוחד. כך שתיק 2000 ביסודו הוא ניסיון להפליל בשוחד לאחר מעשה, מעשה שלא היווה עבירת שוחד בזמן ביצועו. מעבר לכך, בקביעתם שאי הגשת כתבי אישום משמעותה סוף הדמוקרטיה, הם מתעלמים מהעובדה שיש דרכים רבות לטפל בריכוזיות של הבעלות בתקשורת הישראלית. למשל, אפשר להסיר מכשולים לכניסת שחקנים חדשים לשוק התקשורת באמצעות מדיניות רגולטורית ליברלית. לחשוב שהדרך היחידה לטפל בבעיות היא להפליל מעשים לאחר מעשה, היא לשכוח כי יש מערכות דמוקרטיות בישראל שמסוגלות לטפל בבעיה הזאת באופן טוב והוגן הרבה יותר מהפרקליטים. 

העובדה שאין לקביעה שכיסוי חיובי הוא שוחד כל אחיזה בעולם המשפט הדמוקרטי, פוגעת בנימוקים נגד נתניהו. על כן, יש לצפות שבשבועות הקרובים יתרבו הקולות המתכחשים לכך, בתקווה שהרושם שהותירו המשפטנים האמריקנים יישכח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו