זועקים מפוזיציה

נפתח במובן מאליו: המתקפה הרצחנית של ארדואן על הכורדים היא מתועבת. אבל נחשול הביקורת בזירה התקשורתית והפוליטית, בפרט בישראל, נגד החלטת הנשיא טראמפ להסיג את אלף לוחמי צבא ארה"ב מסוריה, לוקה בצביעות. אובאמה ברח מעיראק, נטש את הכורדים, לא התערב בטבח האזרחים בסוריה, ולא ספג שבריר מקיתונות הביקורת הנשפכת על ראשו של טראמפ. 

"אובאמה מתחיל לעבוד", דיווחה התקשרות בהתלהבות. יום לאחר השבעתו כבר הורה לצבא ארה"ב להסיג את כוחותיו מעיראק בתוך 16 חודשים, כפי שאמנם התחייב בקמפיין. לא במאות או באלפים בודדים מדובר היה, אלא ביותר מ־150 אלף חיילים.

הנטישה המהירה של עיראק, שמוסגרה בתקשורת כ"קיום הבטחת בחירות", היתה הרת גורל. מפקדים אמריקנים התריעו מראש ש"איראן מקימה חיזבאללה בעיראק" ומכניסה את לוחמי כוח קודס של משמרות המהפכה. וכך היה: איראן השלימה במהירות השתלטות צבאית, ולימים גם כלכלית. באוקטובר 2011, זמן קצר לאחר ההודעה על הסגתם הסופית של הכוחות האמריקניים, הודיעו טורקיה ואיראן על התקפה משותפת נגד הכורדים בעיראק. אלפי חיילים טורקים החלו בתקיפות אוויריות וקרקעיות לכיבוש האזור. החלטת אובאמה, זרז מיידי להחלטה לפלוש לעיראק, לא הדירה שינה מעיני מבקרי טראמפ כיום. אפילו בדיעבד, כשמתברר שהברית האיראנית־עיראקית־טורקית שנוצרה אז חיבלה סופית במאמצי הכורדים לקבל עצמאות ב־2017, הם לא סבורים שיש מקום לחשבון נפש. 

גם הברית המסוכנת שנרקמה בין ממשל אובאמה לאיראן לא הטרידה רבים. להפך, איראן הפכה "למגפיים האמריקניים על הקרקע". ב־2014, כשכבר היה ברור שדאעש משתלט על צפון עיראק, אי־ההתערבות של ארה"ב הוצגה כמדיניות נבונה. להבדיל מבוש האימפולסיבי, הסבירו, אובאמה לא נגרר למלחמות דת ונזהר שלא להפוך את ארה"ב ליעד לפיגועים. וכך, במקום להשיב על כנה את הדומיננטיות האמריקנית שנדרשה, העדיף ממשל אובאמה לתת לאיראן לעשות עבורו את העבודה ואפשר שוב לחיילים השיעים לשטוף את האזור. איראן, שנתפסה לפנים כמדינה כובשת ומסוכנת, הפכה ל"גורם מסייע באזור", כפי שהגדיר זאת ג'ון קרי. וממש באותו הזמן, כשההרמוניה הגיעה לשיאה, היו דיווחים כי איראן מפציצה את הכוחות הכורדיים בגבול עם עיראק, אבל שום זעקה לא נשמעה. וחשוב מכל, הברית הזאת הולידה את הציר השיעי־האיראני החולש על איראן־סוריה־חיזבאללה־תימן־עיראק ומאיים כיום על מדינת ישראל ועל העולם כולו. 

ועוד לא דיברנו על אי־המעורבות בסוריה. באוגוסט 2013, גם אחרי השימוש בנשק כימי, כשבהתקפה אחת נרצחו יותר מאלף איש, אובאמה העדיף "פתרון" דיפלומטי ולא צבאי. ב־2015 כבר היו אלו הכוחות האיראניים והעיראקיים שנכנסו לסוריה כדי להילחם לצד אסד, ובכך אובאמה הזניח סופית את המורדים. ב־2016, כשממדי הטבח כבר הגיעו לחצי מיליון, אובאמה עדיין לא התערב. התקיפה האמריקנית הראשונה בסוריה היתה באפריל 2017, בממשל טראמפ. 

הדאגה לכורדים משותפת לכולם. אך הזעקה והזעזוע שמשמיעים מי שבעבר תמכו ללא סייג באובאמה, בעקבות החלטת טראמפ להסיג אלף חיילים אמריקנים מסוריה, נובעת, כך נראה, מפוזיציה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו