1. מאז שהכדורגל הישראלי חזר לאירופה, חלק נכבד מהרגעים המשמעותיים שלו שזורים בכדורגל האוסטרי. ממשחק החזרה שלנו לאירופה באצטדיון פראטר, כשארנסט האפל הגוסס מסרטן (לימים האצטדיון ייקרא על שמו) יושב על הקווים עטוף בשמיכה וצופה באנדי הרצוג מלמד את נבחרתנו כדורגל אירופי מהו, דרך ה־0:5 המיתולוגי באצטדיון ר"ג ב־99, ה־1:1 הפחות מיתולוגי מבחינתנו שנתיים לאחר מכן ועד להצגת היחיד.
2. החריגה של ערן זהבי בסמי עופר לפני חצי שנה כשאותו הרצוג עומד על הקווים. שתי הנבחרות מגיעות למשחק במצב שונה לחלוטין מזה שהגיעו אליו בסמי עופר. האוסטרים, שאחרי אותו משחק היו ללא נקודות, התאוששו מאז, השיגו 10 נקודות מ־12 אפשריות וחזרו בגדול למאבק על הכרטיס השני. פרנקו פודה אמנם יסבול מהיעדרו של המגן האדיר של באיירן מינכן דויד אלאבה (שבנבחרת משחק בכנף) ומהעובדה שאין לו מגן ימני בכושר (סטפן ליינר פצוע), אבל ייהנה ממרסל סאביצר, קשר לייפציג, שנמצא בתקופה מצוינת (ארבעה שערים וארבעה בישולים העונה) ומכושר ההבקעה המצוין במוקדמות של מרקו ארנאטוביץ', שחקן שנחאי SIPG, שהבקיע עד כה במוקדמות שישה שערים (שלושה צמדים, כולל אחד בסמי עופר), שני בטורניר רק לערן זהבי שלנו.
הרצוג, מנגד, יגיע אחרי האכזבה הקשה מהדרך שבה הנבחרת הפסידה בסלובניה, כולל הנאום האמוציונלי שלו בסיום המשחק, וכמו כן ייאלץ לבצע לראשונה מאז הגיע שינויים רבים בהרכב. למעשה, רק ארבעה מהשחקנים שפתחו בסמי עופר מול אוסטריה (זהבי, טהא, דסה ונאתכו), יפתחו בארנסט האפל, בעוד שלושת המחליפים באותו משחק בכלל לא בסגל.
הבשורות הטובות מבחינת הרצוג - החזרה של טאלב טוואטחה, מה שיאזן את מערך שלוש הבלמים, והכושר הנהדר של מנור סולומון, שון ויסמן ובעיקר ביברס נאתכו, שבפרטיזן משחק בעמדה קדמית יותר (קשר מרכזי/קשר התקפי) ומספק מספרים יפים, מה שימלא את החלל שהשאירו כיאל ופרץ החסרים ויפנה מקום בהרכב לדן גלזר, שמצוי בכושר נהדר.
3. העובדה שהמשחק יתקיים יום לאחר תענית יום הכיפורים אינה אמורה להשפיע על הנבחרת לרעה (דווקא יכולה להיות השפעה חיובית לקיום החג יחד). לפני כ־15 שנה השתתפתי במשחק של מכבי חיפה במוקדמות הליגה האירופית מול דנפיירו, שהתקיים בסיטואציה דומה. ההדרכה שקיבלנו טרם כניסת הצום, לצד הדאגה להתאוששות הגוף, בעיקר בהחזרת הנוזלים ובתזונה מאוזנת ומדורגת, אפשרו לנו להגיע במצב למשחק פיזי מצוין.
4. תקוות העלייה של הנבחרת, שמראש לא היו ריאליות, קיבלו פרופורציות בשלושת המשחקים האחרונים. המטרה האמיתית של הנבחרת בטורניר היא המקום השלישי, צמצום פערים בעזרת טקטיקה נכונה מנבחרות איכותיות משמעותית מאיתנו גם במשחקי חוץ וקידום שחקני הדור הבא, דוגמת סולומון, גלזר וכהן, כדי שאלה יובילו את הנבחרת ביום שאחרי זהבי ונאתכו.
הסיכויים שלנו לצאת מווינה עם שלוש נקודות נמוכים, אבל משחק אמיץ כמו במחצית השנייה בסלובניה בהחלט יספק אותנו. אם הפעם גם המזל יהיה לצידנו ונקבל עוד מופע של ערן זהבי (או הכוח העולה, מנור סולומון), אולי משחק נוסף מול האוסטרים ייכתב באותיות קידוש לבנה בדברי הימים של הכדורגל הישראלי.
