הלקח מהנסיגה האמריקנית מהאזור הכורדי

הנסיגה של הכוחות האמריקאים מצפון סוריה תוך השארת הכורדים שלחמו לצדם נגד דאעש, צריכה לעורר סימן דאגה גם אצלנו. זה נכון שטראמפ ידיד שעוד לא היה כמוהו למדינת ישראל. אבל הלקח שנלמד מהנסיגה של האמריקאים הוא שכשאתה לא מספיק חזק ומסתמך על מדינות זרות - אתה עלול למצוא את עצמך לבד, ולעיתים אף לשלם את המחיר על ההסתמכות הזו על כוחות זרים.

לפי תפיסת הביטחון של ישראל, אסור לה  להסתמך על 'כוחות שלום' או כוחות בינלאומיים, ואפילו לא אמריקאים. לכן, אם האמריקאים יבוא ויציעו לנו ב"תכנית המאה" נסיגה תמורת ערבויות ביטחוניות, אסור לקבלם. אין תחליף לשטח בהגנה על ישראל. נסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון קירבה את החיזבאללה אל הגדרות ביחד עם עשרות אלפי קני ארטליריה. הנסיגה מרצועת עזה הביאה להקמת חמאס וג'יהאד שמטרידים את ישראל בדרום.

ישראל זקוקה לשולי בטחון, הן ברמת הגולן והן ביהודה ושומרון. אם לא היינו שולטים על רמת הגולן הסורים שנבלמו ברמה היו כובשים במלחמת יום הכיפורים את טבריה וחיפה. כך לגבי שדה התעופה בלוד ונתניה - אם לא היינו שולטים ביהודה ושומרון. וכל זה, חוץ מזכות אבות שיש לנו פה ושם בארץ ישראל.                             

הנה כמה דוגמאות עגומות מההסכמים והערבויות שהובטחו לישראל על ידי מדינות זרות. החלטות 425  ו-1701 של  מועצת הביטחון  להקמת כוח או"ם (יוניפיל), באו בעקבות דרישת מועצת הביטחון מישראל להשיג את כוחותיה ולמלא בהם את מקומם. אבל מתחת לאפם של יוניפיל: 11 גדודים עם כוח ימי ואווירי, התמקם חיזבאללה ובנה מערך ארטלירי  המאיים  על ישראל. כם היום, השיעים והאירנים "על הגדרות", עם איום קבוע לחטיפות וירי טילי נגד רק"מ. אחד מהם בוצע במארב החטיפה שבעטיו פרצה מלחמת לבנון השנייה, שעלתה לנו  במחיר כבד של  122 חיילים (מהם 2 חטופים) ו-44 אזרחים;  לבד מהמחיר הכלכלי: 11 מיליארד שקל.

אין להתפעל מההסכמים גם כשהם בחסות אמריקאית. על הסכם סיום הלחימה ב-83 בין ישראל ללבנון, חתומה גם ארצות הברית. אבל ממשלת לבנון הודיעה חד צדדית ב-84 כי ההסכם המשולש עם ארה"ב -מבוטל. ארצות הברית, שמחזיקה גם בעוצמה מדינית  - לא הגיבה.

על הסכמי אוסלו עם ערפאת ואש"ף עליהם חתמו רבין ופרס בשם ישראל, חתום נותן החסות להסכם - הנשיא קלינטון, בשם ארה"ב. זה לא הפריע לרשות הפלסטינית להפר את ההסכמים כמעט בכל הסעיפים, עוד בתחילת הדרך: הסתרת מבוקשים ורוצחים ברש"פ בניגוד להסכם ההסגרה, ההסתה בערוצי הרדיו והטלוויזיה, המשכורות המשולמות למחבלים מהתמיכה האירופית, ועוד ועוד.

לשבחו של הממשל  הנוכחי ניתן בהחלט לומר כי חל בו שינוי בדפוס התגובה. טראמפ ואנשיו, כמו השגריר פרידמן ואחרים, לא שותקים ואף מפעילים סנקציות.  אבל ממשל טרמאפ לא תמיד יהיה פה להגן עלינו. במחלקת המדינה של ארצות הברית קיימת תמיד ברירת מחדל תמידית - ללחוץ על ישראל, לשלם את המחיר בעתות משבר. תמיד.

לכן , אם ב"תכנית המאה" נידרש לוותר על שטחים תמורת הבטחות, הסכמים, או ערבויות כדי שנעבירם לאבו מאזן ואנשיו - עלינו להשיב בלא מוחלט.  אחרי אינתיפאדת 2000 שיזמה הרשות הפלשתינית שעלתה לנו ביותר מאלף קורבנות, אסור לנו לוותר על השליטה הביטחונית אותה החזרנו לידינו במבצע חומת מגן, במחיר חיי לוחמינו. זו תהיה תשובה ציבורית לאומית לחטאים הביטחוניים במצעדי האיוולת, כשהפקדנו את גורלנו בידי זרים.

 

הכותב הוא יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" וסא"ל במיל'

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו