"מי שחושב להקים ממשלה בלי המפד"ל, שיקום". לא, זה לא ציוץ של פוליטיקאי. זה הגשש החיוור. היו זמנים.
אין לדעת איזו ממשלה תוקם, אם בכלל. אך אם תוקם, היא תהיה ללא מפד"ל. ולא משום שהמפלגה פסולה אצל מי מהשותפות, אלא משום שהמפד"ל למעשה אינה קיימת. במועד א' התחרו בנפרד שתי מפלגות על קולות הציונות הדתית. הראשונה בסגנון יהדות התורה ב', עם אותיות טב בפתק. השנייה מעין ליכוד ב', וסימנה - נ. האות ב' ההיסטורית של המפלגה הדתית־לאומית נותרה מיותמת.
הימין החדש התנערה באפריל מזהותה הדתית. בנט ושקד התחפשו לגרסה ימנית וניצית יותר של הליכוד, וחיזרו אחרי הימין החילוני. ההצגה לא שכנעה. אלמלא התכחשה לזהותה הסרוגה, היתה מפלגתם מלקטת בקלות את 1,400 הקולות שחסרו לה כדי לעבור את אחוז החסימה. ואילו יריבתה, איחוד מפלגות הימין, ביקשה למתג את עצמה כמפלגה דתית־לאומית אותנטית, אך גם זה היה מצג שווא: הן "תקומה" בראשות סמוטריץ' (האיחוד הלאומי) והן הבית היהודי בראשות הרב פרץ מייצגות את הזרם החרד"לי בלבד, כלומר כשליש מהמגזר.
לראשונה מאז קום המדינה נותר אפוא הזרם המרכזי בציונות הדתית ללא ייצוג מובהק משלו. זו טרגדיה, משום שיש לזרם זה פונקציה ייחודית בתרבות הפוליטית של ישראל. מפלגה שמייצגת את הציונות הדתית בשיח על יחסי דת ומדינה, היתה משמיעה את קולו של המגזר שבניו מתחנכים על שילוב בין לימוד תורה לגיוס ליחידות קרביות ושואפים לקיים אורח חיים יהודי דתי מבלי להסתגר בארבע אמות של שכונתך. קולה של תורה עם דרך ארץ. אבל בעימות המתמשך בין ליברמן לליצמן, הקול הזה נעלם ונאלם.
כעת עומדת על הפרק שאלת פירוקה של הסיעה בת שבעת המנדטים. "מפצלים את עצמם לדעת", כינה זאת כאן בביקורת אריאל כהנא בתחילת השבוע. אבל יש לפיצול כמה הצדקות.
הראשונה והעקרונית: מעולם לא היה איחוד. לא באמת. לחברי ימינה אין אג'נדה משותפת. החיבור בין הכיפות הסרוגות הגדולות של פרץ וסמוטריץ' לנעליים הצבאיות של בנט ומתן כהנא, אותה חתונה בין שני קצוות, לא מבטיח שום ייצוג למרכז.
תיאורטית, אפשר היה להסתפק בתאים סרוגים שיפעלו בתוך המפלגות הגדולות וידאגו לבטא במסגרתן את קולו ואת צרכיו של המגזר. אבל דומה שעכשיו, יותר מתמיד, החברה הישראלית זקוקה לקול המאוזן, הממתן והלא־מתריס שמשמיעה מפלגה דתית־לאומית. הקול הזה לא נשמע בבחירות, אף שבנט ניסה לייצגו בדבריו על אמנת גביזון־מדן. הדברים נבלעו במהרה עם הקמת ימינה.
ובאשר לקול הימני החילוני, דווקא זהותה הדתית של המפלגה עשויה למשוך את הבוחרים המעוניינים לחזק את המסורת בגרסתה המכילה ומאירת הפנים.
המגזר הסרוג עדיין זקוק לבית, והחברה הישראלית זקוקה לקול הסרוג בשיח. אבל במתכונתה הנוכחית סיעת ימינה אינה מקדמת את הקמתו של בית כזה מחדש, אלא מסנדלת את המהלך. ייתכן שדווקא הפיצול יסלול דרך לחיבור פוליטי עתידי בין הימין החדש למרכז הזרם הדתי־לאומי שאינו מיוצג היום כראוי בכנסת.
ולבסוף, אפשר לחשוב גם על סיבה טקטית לפיצול: לימין החדש יש אפשרות להשתלב בממשלת אחדות, בעוד לסיעה המשותפת ככל הנראה אין. וצריך גם קואליציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו