כרוניקה של ישראבלוף

1. בראש השנה התפללתי עם מחזור "ישראלי", שזו מסתבר כותרת עכשווית לנוסח קונסרבטיבי. לא יודעת לאן נעלמו מחזורי ראש השנה של הבית, במדף עמדו זה לצד זה ספרי התפילה של יום כיפור, סוכות, פסח ושבועות בלבד, כאילו התאחדו לרגע כל תפילות החג הוותיקות וארגנו מופע מחווה ישראלי, "צעצוע של מחזור", כדי לדחוק החוצה את המנהיג - מחזור ראש השנה - ולקבל קצת אקשן.

לילדים שלפתי מחזורים רגילים מהמדף בבית הכנסת, ותפסתי את מקומי בכתר המזרח של עזרת הנשים, מתחת למזגן, בדרך לעוד חזרת ש"ץ מרוצה. המניין האורתודוקסי שלנו הוא חצי קונסרבטיבי בעצמו, ולא חשבתי שהטקסט הממוחזר יהווה בעיה. אדרבה, עניין אותי לראות את ההבדלים. לצד הפיוטים ניתן למצוא בו שירי תפילה מודרניים, את התפילות מלוות כותרות אקטואליות כגון "חשבון נפש חברתי", פזמונים של נעמי שמר ודברי תורה של יוכי ברנדס משובצים על פי ההקשר והסברים מאירי עיניים כהערות שוליים בתחתית כל עמוד שופכים אור על טעמם של מנהגים. ההבדל המהותי ביותר בין המחזור הזה לבין המחזורים המסורתיים באמת הוא האוריינטציה המגדרית - בכל פעם שמופיעה ברכת "מגן אברהם", מגיעה איתה אופציה ל"מגן אברהם ושרה"; לצד ברכת האבות המוכרת: "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", מגיעה ברכת האבות והאימהות: "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, אלוהי שרה אלוהי רבקה אלוהי רחל ואלוהי לאה". שזה גם ארוך וגם מעלה שאלה מרתקת: האם במחזור הרפורמי מזכירים גם את הגר, בלהה וזלפה? 

הכל סביר, עד שמגיעים לשורה אחת חורקת. בתפילת מוסף, שהיא תפילה שבאה במקום קורבן שהיה מוקרב בבית המקדש, הנוסח הוא: "והביאנו לציון עירך ברינה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, ששם עשו אבותינו ואמותינו לפניך את קרבנות חובותיהם, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם, ואת מוספי יום הזכרון הזה עשו והקריבו...". בום. המילה אמותינו לא מופיעה במקור אלא נשתלה כאן לרגל הנסיבות, ושנשים לא הקריבו את הקורבנות האלה בבית המקדש, היו להן קורבנות אחרים. הקורבנות הנזכרים הוקרבו על ידי גברים בלבד.

מהפכה מגדרית קדימה, לא אחורה. עזרת נשים במאה שערים. צילום: מרים צחי

אפשר לייחל למהפכה מגדרית קדימה, לא אחורה. אני משערת שפרימיטיביות־לכאורה היא אחת הסיבות לכך שנעדרת מן המחזור הפוסט־מודרני הזה ברכת הסיום של תפילת העמידה: "יהי רצון מלפניך שייבנה בית המקדש", כלומר האג'נדה היא שלא כדאי לבנות את בית המקדש, אבל שצריך להכניס מעורבות נשית ויהי מה. מדוע מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולצייר את אמותינו הקדמוניות כפעילות בעבודה המזבח? לא יודעת. אבל זה בלוף.

2. ישראבלוף נוסף קיבל את פניי עם צאת החג, עת פתחתי את הטלפון הסלולרי באקט התחברות־מחדש־לחמצן שכל שומר שבת וחג מכיר. "גנץ דחה את הפגישה עם נתניהו", בישרו הכותרות, "אין תנאי סף למפגש". כמובן שלהודעה הלקונית לא הצטרפה רשימת תנאי הסף הדרושים לפגישה שנתבטלה, פשוט כי אין כאלה. מותר להדליק את הציבור על ממשלת אחדות חילונית ולצקצק על שלטון החוק לפני הבחירות, ורגע אחרי קבלת המנדט לזנוח את ההבטחה האזרחית הזאת לטובת שנאה פשוטה לראש הממשלה.

כחול לבן היא הישראבלוף השקוף בהיסטוריה. למי חשובות העובדות אם אפשר לצאת טוב בזירה התקשורתית? ממשלת חצי־אחדות חילונית בראשות נתניהו תיקנה ב־2013 את חוק שעון הקיץ החדש. גדעון סער וניצן הורוביץ שילבו ידיים למען אינטרס אזרחי, בהליך שיכול לשמש השראה לכחול לבן. אבל במקום לעמוד בהבטחה של הבחירות ולקדם יוזמות אזרחיות ברוכות, הישראבלוף שופך אותנו עם המים. בדרך לתקיעת המשק לעוד רבע שנה, רק כדי לדפוק את האזרח ב', ועל הדרך את כולנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו