בפסק הדין הראשון שניתן במדינת ישראל נכתב משפט קצר, על מנת שיהיה מצפן ומצפון לשלטון החוק במדינה שעשתה אז את צעדיה הראשונים. "הדין הפלילי", נכתב שם, "אינו צריך לקבל צורת משחק אישקוקי (שחמט)".
הליך פלילי אינו משחק ולא ספורט. לא שחמט ולא כדורגל. הוא עלול לשלול חירותו של אדם למשך שנים רבות, להרוס את מפעל חייו, להכתים את שמו הטוב ולהמיט קלון עליו ועל בני משפחתו. משום כך, ראוי לו להליך זה שיתנהל בכובד ראש ובמתינות. מתוך שיקול דעת, ולא מתוך רצון לייצר כותרות ראשיות, "ספינים" ו"גימיקים", משל היה מדובר בהופעה של קרקס ליצנים ברחובה של עיר.
שימוע אינו הליך סרק, שנועד רק "לצאת ידי חובה", לסמן "וי" ולהמשיך הלאה. במישור המשפטי, השימוע הוא אחת מאבני היסוד בהגנה על זכויות חשוד ונאשם, אבן פינה במערכת המשפט בכלל, והמשפט החוקתי בפרט. בשימוע גלומות זכויותיו של אדם, כל אדם, ויהא זה ראש ממשלה או אדם פשוט, ל"הליך הוגן" ול"הליך ראוי".
השימוע מממש את "כללי הצדק הטבעי" שנועדו להבטיח זכויותיו של אדם בטרם תתקבלנה החלטות הפוגעות בו, על ידי רשות ציבורית או כזו שהוא מצוי כלפיה בעמדת נחיתות. מטרת השימוע: מתן הזדמנות ראויה והוגנת להשמיע את עמדתו ולפרוש בפני הגורם המחליט את טיעוניו וטענותיו, בטרם יקבל הלה החלטה שעלולה לפגוע בזכויותיו.
כך כשעומדים לפטר אדם מעבודתו; או כאשר מבקשים ליטול מאדם את ילדיו ולהעבירם לאומנה או לאימוץ בעל כורחו; כאשר רשות מקומית מתכוונת להציב אנטנה סלולרית ולהפיץ קרינה בעוצמה מסוכנת ליד ביתו של אדם; או כשרשויות התביעה עומדות להעמיד אדם לדין בגין עבירה פלילית.
אם חובת הזהירות יפה לכל ענפי המשפט, יפה היא שבעתיים למשפט הפלילי, שכן עניינו הוא "דיני נפשות" ממש. עצם תיוגו של אדם כ"חשוד" בפלילים עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום - פוגע פגיעה קשה בשמו הטוב. במקרים רבים - כאשר עצם החשד מביא להשעייתו או לפיטוריו ממקום עבודתו - מביא חשד זה לכריתת מטה לחמו ופוגע בפרנסתו ובחיי בני משפחתו.
כך, קל וחומר, כאשר מדובר בשימוע שלפני הגשת כתב אישום, שבעקבותיו יהפוך החשוד לנאשם ויהא צפוי למגינת לב - כפי שהמציאות מלמדת - לעינוי דין ממושך, שעשוי להתמשך על פני כמה שנים, ולהיות חשוף באופן משמעותי לסיכון שחירותו תישלל למשך שנים רבות.
מסיבה זו היה השימוע לאבן דרך ולתנאי בלתו־אין בכל הליך פלילי, בוודאי כשמדובר בחשד לעבירות חמורות, ונקבעו לגביו הוראות שונות שנחרתו עלי ספר גם בהוראות הדין, גם בהנחיות פרקליט המדינה.
הכלל הראשון והגדול שבכולם הוא שהשימוע ייעשה "בלב פתוח ובנפש חפצה", ללא משוא פנים או דעה קדומה. שימוע שדעת עורכיו "נעולה מראש", יהפוך להליך סרק חלול, שאין בו ממש והוא נעשה רק למראית עין. כך לגבי כל חשוד או נאשם, יהא אשר יהא.
כאשר מדובר בשימוע שמתקיים, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, לראש ממשלה מכהן - הליך השימוע, תקינותו ואמון הציבור בו חשובים שבעתיים. ראשית, מכיוון שככל שאדם נמצא במעמד גבוה יותר, כך הכתמת שמו מועצמת יותר, והפגיעה הפוטנציאלית גדולה יותר. שנית, משום שההליך אינו מתקיים בחשאי, אלא עצם קיומו ידוע לכל (וטוב שכך).
למרבה הצער, כל ההליך הנוכחי מתנהל - שלא כדין ולא כראוי - ב"שוק הדעות", ולא במקום הראוי לו. כך, למשל, ההדלפות הבלתי נגמרות מחדרי החקירות, הפצה סלקטיבית של חומרי חקירה, או יוזמתם הבלתי ראויה של פרקליטי ראש הממשלה לקיים שימוע פומבי שנועדה לכישלון ידוע מראש. עוד בטרם נאמרה ולו מילה אחת בשימוע, כבר מתנהל דיון רחב היקף בכל אמצעי התקשורת בשאלת חפותו או אשמתו של ראש הממשלה. אם נרצה ואם לא, "רעשי רקע" אלה מחלחלים להליך השימוע הנוכחי ולהליך הפלילי כולו ו"מזהמות" אותו. משפט צדק צריך להתנהל לפי דיני ראיות ולא על פי "דיני כיכרות", בבית משפט ובחדר השימוע ולא ברחובה של עיר. לא כך קורה במציאות, וחבל שכך. תופעות פסולות ופגומות אלה פוגעות פגיעה קשה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ועשיית הצדק, תהיינה תוצאות ההליך אשר תהיינה.
כפי שנאמר יותר מפעם אחת, לשלטון החוק אין לא חרב ולא ארנק. אמון הציבור הוא אמצעי חשוב לקיומו ולביסוסו, וכשזה מתערער - מימין ומשמאל - ההפסד כולו שלנו, של כולנו. אין לנו ארץ אחרת, גם לא מערכת משפט אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו