נתחיל מהסוף: לשמאל אין אפשרות להקים ממשלה. את התיקו עם הימין אפשר לשבור רק בצירוף הסיעות הערביות. מאידך, לשמאל ברור שממשלה הנשענת על הסיעות הערביות לא תהיה לגיטימית בעיני רוב הציבור היהודי. בהסכמי אוסלו רבין עשה הכל על מנת להשעינם על רוב יהודי. הוא חשש אז, בצדק, ממרי אזרחי. לכן קנה את תמיכתם של שני ח"כים מצומת תמורת תפקידי שר וסגן שר.
כדי להוביל החלטות ביטחוניות ומדיניות צריך רוב יהודי. מיטב בנינו לא ישרתו בצבא שלפיקוד עליו שותפים בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש. ליברמן מבין זאת ולכן הוא מדבר על ממשלת אחדות. אבל מכיוון שהוא מתנה זאת בכך שהיא תהיה ללא חרדים, "בלי סמוטריץ'" ובסתר ליבו גם בלי נתניהו, הסיכוי לתסריט "האחדות" של ליברמן הוא אפסי. הדבק בין נתניהו לחרדים חזק כמו בטון. יש שם הסכם אסטרטגי. מאתמול הוא גם עם הציונות הדתית, אחרי שנתניהו נפגש עם ראשי ימינה וסגר איתם את הפינה. אין גם סיכוי למרד בתוך הליכוד, שכשמו כן הוא, עם נאמנות הדדית של החברים בסניפים. הם לא ייתנו יד להפלת ראש הממשלה, כשערוצי הטלוויזיה משכנעים אותם שמדובר ברדיפה פוליטית עם הדלפות מדי ערב מחקירות נתניהו. כך שהתוכנית של ליברמן להדחת נתניהו היא חלום.
מאידך, אין תסריט שליברמן יתפתה לעבור לקואליציה עם הערבים. גם אלוף הסלטות הפוליטיות לא יכול להרשות לעצמו נחיתה לידיהם הרחמניות של אחמד טיבי ואיימן עודה. ועדיין לא דיברנו על מאבק רחוב נגד ליברמן. יותר מכל, ליברמן זוכר את התקופה כחבר בממשלת אולמרט, שבה דיבר על נסיגה והתכנסות. המתנחלים פתחו נגדו קמפיין מתמשך עד שפרש מהממשלה. כך שאם ליברמן לא יתפשר ולא ימצא דרך לרדת מהעץ, סביר להניח שנלך שוב לבחירות בעוד חצי שנה. עד אז ינסו המחנות הפוליטיים לחפור מנהרות זה מתחת זה ולפתות ח"כים ממחנה היריב תמורת תפקיד פוליטי. השמיים הם הגבול. הראשון שיענה לפיתוי (של הימין) יפוצה בהתאם.
להחזיר את ליברמן הביתה
לימין יש אינטרס להחזיר את ליברמן ל"כור מחצבתו" ולא רק בגלל הפוליטיקה. בכל יום שהוא משסה נגד חרדים הוא פורם את הלכידות בחברה הישראלית. במקום לקרב בין העלייה מרוסיה לציבור הדתי והחרדי הוא זורע זרעי שנאה. על נתניהו והימין לנסות לקרב אותו חזרה אל המחנה הלאומי, בשל הנזק שנגרם והאינטרס המוסרי והערכי להפסיק את מופע ההסתה וטיפוח המחלוקת בין חלקי העם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו