הניסיון הפוליטי הרב שרכש במהלך השנים, יסייע ללא ספק לנשיא המדינה ראובן ריבלין במשימה הקשה המוטלת עתה על כתפיו, לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת יו"ר כחול לבן בני גנץ לכונן ממשלת אחדות לאומית.
גם בעבר הוכיחו אישים שהגיעו למשכן הנשיא מהמערכת הפוליטית, שהם מכירים את כל המהלכים, השיטות והטקטיקות למציאת פתרון יצירתי למשבר, שעל פניו נראה בלתי פתיר.
הדוגמה הבולטת ביותר לסיטואציה הנוכחית היתה ב־1984, כשבבחירות לכנסת קיבל המערך בראשות שמעון פרס 44 מנדטים, והליכוד בראשות יצחק שמיר קיבל 41 מנדטים. הנשיא דאז, חיים הרצוג, זימן את נציגי הסיעות להתייעצויות, ובהן הוברר ש־60 ח"כים המליצו על פרס ו־54 ח"כים על שמיר.
הרצוג הטיל על פרס להקים ממשלה, אבל הוא נכשל במשימה משום שסיעת המפד"ל ערמה קשיים, והוא לא מצא סיעה אחרת שתתמוך בממשלתו. כשפרס הגיע למשכן הנשיא כדי להחזיר את המנדט, עלה בראשו של הרצוג רעיון הרוטציה. הוא הציע לפרס לשמש ראש ממשלה במשך שנתיים, ולאחר מכן לפנות את מקומו ליצחק שמיר. הוא גם הציע שבמשך כל תקופת הכהונה יהיה יצחק רבין שר הביטחון ויצחק מודעי שר האוצר. לא היה קל לשכנע את פרס ושמיר לתמוך בהצעה, אבל בסופו של דבר הם השתכנעו, לאחר שהרצוג דיבר על ליבם שממשלת אחדות תוכל ביתר קלות להתמודד עם הבעיות הקשות שהיו - הצורך להיאבק באינפלציה המטורפת וסיום המלחמה בלבנון.
עמי גלוסקא, שהיה שלישו הצבאי של הרצוג, נזכר כי "הרצוג זימן את פרס ושמיר לפגישה אינטימית ואמר להם כי הוא מדבר בשם האינטרס הלאומי העליון, המחייב הקמת ממשלת חירום לאומית. פרס ושמיר לא התלהבו מהרעיון אבל הסכימו. אף על פי שהיו חוסר אמון וחשדנות ביחסים ביניהם, הם הצליחו לעבוד במשותף במשך כל הקדנציה, ולאחר שנתיים פרס פינה את מקומו בראשות הממשלה לשמיר". גלוסקא סבור שהמשימה שניצבת עתה בפני ריבלין איננה יותר פשוטה, משום שגם היחסים בין הנשיא לבין נתניהו אינם טובים.
גם אחרי הבחירות לכנסת ב־1988 התברר שנוצר שוויון ביחסי הכוחות בין שתי המפלגות הגדולות. הליכוד קיבל 40 מנדטים והמערך 39 מנדטים. שמיר הצליח להקים קואליציה של 65 ח"כים, אבל המפלגות החרדיות הציגו דרישות בלתי סבירות. במצב זה נכנס שוב הנשיא הרצוג לתמונה, והמליץ בפני שמיר להקים שוב ממשלת אחדות לאומית שתפעל לשינוי שיטת הבחירות. שמיר ופרס נענו ליוזמה, ושמיר נבחר שוב לראש הממשלה למשך ארבע שנים כשפרס היה ממלא מקומו ושר האוצר, וממלא מקום ראש הממשלה, ואילו יצחק רבין כיהן כשר הביטחון, אבל הממשלה לא החזיקה מעמד אלא שנה וחצי בלבד, ונפלה בשל "התרגיל המסריח" של פרס, שכשל בניסיון להקים ממשלה חלופית.
שנים רבות לאחר מכן, בעת שכיהן כנשיא המדינה, היה זה פרס שנדרש להחליט מיהו המועמד המתאים ביותר להקים ממשלה. בעקבות התפטרותו של אהוד אולמרט מראשות הממשלה, וכישלון המגעים להקמת ממשלה חלופית, הוקדמו הבחירות לכנסת ה־18 שהתקיימו בפברואר 2009. סיעת קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה בבחירות 28 מנדטים,ף והליכוד 27 מנדטים. פרס היה מיודד מאוד עם לבני, והיתה סבירות שיטיל עליה את הרכבת הממשלה, אולם 65 ח"כים נציגי הליכוד והמפלגות החרדיות הודיעו לנשיא שהם תומכים בממשלה בראשות נתניהו, ופרס הטיל עליו את התפקיד.
איילת פריש, שהיתה יועצת התקשורת של פרס בתקופת כהונתו כנשיא, אמרה כי "למרות הידידות שהיתה בינו לבין לבני, הוא היה נשיא ממלכתי שהקפיד על כל סעיף בחוק, וברגע שהתברר לו שלנתניהו יש קואליציה איתנה - לא היה מקום להפעיל שיקול דעת, כי המצב היה ברור". לדבריה, המשימה הניצבת עתה בפני ריבלין איננה קלה. "אני חושבת שהוא היום איש המפתח לפתרון המצב שנוצר. אני משוכנעת שהוא כבר מקים מפעל סולמות, כדי שנתניהו וגנץ יוכלו לרדת מהם. לא אופתע אם הוא יכניס אותם לחדר סגור כדי להבהיר להם שאין מוצא אחר זולת ממשלת אחדות. הניסיון הפוליטי הרב שצבר בוודאי יעזור לו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו