בעידן שבו פוליטיקאים מתחרים זה בזה מי יאכיל את הציבור יותר ארוחות חינם־לכאורה, ומקדמים את האמונה ב"עץ הכסף", שממנו אפשר לממן כל תוכנית גרנדיוזית בלי שהציבור ייפגע מעלותה הגבוהה - בולטת פוליטיקאית אחת, המדגישה את הצורך להוריד מסים, את הבעייתיות בתכנון מלמעלה, ואת חשיבות כוחות השוק. לא, אני לא מדבר על איילת שקד, אף שגם היא בעלת זכויות רבות. מצפון מגיעה ההפתעה, מחברת מפלגת העבודה, לא פחות: ד"ר עינת קליש־רותם, ראש עיריית חיפה.
הנה כך צייצה בשבוע שעבר קליש־רותם בחשבון הטוויטר שלה: "תפקידה של עירייה אינו לבדר את התושבים, במיוחד כשמצב התשתיות שלה קשה ונדרשים משאבים כספיים רבים לשיקומן. מלבד אירועים ציבוריים מרכזיים כמו יום העצמאות ופסטיבל הסרטים, שאר האירועים יצמצמו עלויות ויהיו במתכונת חדשה, כולל החג של החגים. הבטחתי עיר מבדרת, ולא עירייה מבדרת".
כמה אומץ צריך פוליטיקאי כדי להפסיק בזבוז כסף שאין לו, על פסטיבלים שיביאו לו אולי מצביעים. כמה חוכמה יש בהבטחת הבחירות, שאכן כתובה באתר שהוקם לרגל ריצתה לראשות העיר: "עיריית חיפה השתלטה במשך שנים על כל אירועי התרבות בעיר, והרגה את כוחות השוק. עיריות טובות יודעות לתמוך ביזמי תרבות מבחוץ, בלי להתערב ובלי צורך לממן הכל רק מכספי הארנונה".
הארנונה הגבוהה בחיפה היא אכן נקודת מפתח באג'נדה של קליש־רותם. בפברואר השנה התנהל מולה מאבק כוחני של ועד עובדי העירייה, עקב סירובה להיענות לדרישות שונות של הוועד. הזבל נערם ברחובות, גני הילדים היו סגורים, אך ראש העירייה התעקשה. "הבטחתי להוריד את הארנונה, שהיא הכי גבוהה בארץ, וזה מחייב להפסיק לנפח את המנגנון העירוני בג'ובים", כתבה בחשבון הטוויטר שלה. המאבק שלה בוועדי העובדים משך אש מגורמי שמאל רדיקלי, אך היא לא נרתעה. מי היה מאמין שראש עירייה מטעם מפלגת העבודה, זו שבראשה עומד כיום ראש ההסתדרות לשעבר, תנהל מאבק מול ועד העובדים!
דוגמה להתנגדות שכזו ניתן למצוא בטור שכתב ההיסטוריון המרקסיסט פרופ' דני גוטוויין באתר "המקום הכי חם בגיהנום", ובו טען ש"פעולותיה של קליש עד כה חושפות גישה ניאו־ליברלית מובהקת, ומעוררות ספק בדבר מחויבותה לחלוקת משאבים הוגנת ולמאבק העובדים על זכויותיהם". גוטוויין נתן כדוגמה את החלטתה של ראש העירייה לתקצב גם את בתי הספר הפרטיים, כי לדבריה "העירייה בראשותי תשקיע בכל ילד חיפאי שווה בשווה". קליש־רותם מבטאת בכך, אכן, אג'נדה ליברלית, השמה דגש על שוויון בפני הרשויות, במקום אג'נדת השמאל הרדיקלי היוצא נגד שוויון שכזה, ודורש במפגיע אי־שוויון בתהליכים, כדי לגרום (לדמיונו) לשוויון בתוצאות. גוטוויין יצא גם נגד השאיפה להוריד את הארנונה, שהרי הדבר חותר תחת אג'נדת השמאל של מסים גבוהים תמורת שירותים שהעירייה מואילה בטובה לספק.
קליש־רותם, שניצחה באוקטובר 2018 ברוב מוחץ את ראש עיריית חיפה הקודם, עלולה היתה להיפסל על סעיף טכני, אחרי שבית המשפט פסל את מועמדותה בגלל בעיה פרוצדורלית. אך בג"ץ הפך את ההחלטה, וכך סלל את הדרך למהפך בבחירות ולשינוי של ממש בהתנהלותה של עיריית חיפה לעומת ראש העירייה הקודם, יונה יהב.
ניתן כמובן למתוח ביקורת על החלטות רבות של קליש־רותם, בהן הקשיים שערמה במשך זמן רב בפני הקמת הנמל הפרטי בחיפה, כדי שלא יפגע בתוכניות שלה להרחיב את שדה התעופה המקומי הקטן, דבר שכמדווח כבר עלה למדינה עשרות מיליוני שקלים. למרבה השמחה, לפני כשבועיים נחתם הסכם שבו התחייבה העירייה להסיר את כל ההתנגדויות שלה להקמת הנמל, והוסכם שאזור הנמל יתוכנן מחדש כך ששדה התעופה יוארך.
ועם כל הביקורת, הרוח שמייצגת קליש־רותם היא רוח רעננה בפוליטיקה הישראלית, ולוואי שנזכה לפוליטיקאיות ולפוליטיקאים נוספים כמוה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
