1. יוסי אבוקסיס נגד מכבי ת"א זה הדרבי התל אביבי הגדול בהתגלמותו. בני יהודה שלו נראית כמוהו כשחקן - סוגרת חכם, מנצלת חולשות של היריבה כדי למצוא את הפרצה ל־0:1 הירואי, צובטת, דוחפת, מבזבזת זמן כל עוד לא נמצאת ביתרון מספרי ולא מפסיקה להתבכיין לשופט. וזאת תוכנית עבודה לגיטימית בקבוצה שאין בה קשר יצירתי אחד והסגל מדולדל. אין ציפיות, ולכן כל מה שהקבוצה עושה על המגרש הוא בגדר נס. אתמול בני יהודה החמיצה הזדמנות להפוך את הפרמיירה של האלופה בבלומפילד המחודש לסיוט, בעיקר כי המעבר לשני בלמים והכנסת ג'אן ואז'ובל היתה מאוחרת מדי.
2. ולדימיר איביץ' וההנהלה הצהובה צריכים לנצל את פגרת הנבחרת כדי להתעורר. מכבי ת"א אפורה וחלשה להחריד; השחקן המצטיין שלה אתמול היה איתן טיבי, בלם, שבסוף העונה אמרו לו "ביי" ולפני פחות מחודש, אחרי הפציעה של ייני, הוא הוחזר בבהילות. משחק ההתקפה לא עובד, שחקנים כמו דור פרץ מאבדים את הראש ומשאירים את הקבוצה בעשרה שחקנים; ולא כל שבוע תבוא נס ציונה סימפטית שתאפשר לצהובים לחגוג.
3. רועי ריינשרייבר צריך לשבת על קלטת המשחק ולעשות חושבים. שעה לקח לו ללכת ל־VAR בפנדל. אחרי זה הוא לא היה בטוח, אז הוא קרא לחבר טלפוני - השופט הרביעי לירן ליאני, פטנט ישראלי מרשים. אחרי זה הרימו טלפון לעידו רוזנבלום במונית הכסף והחליטו בצדק שאין פנדל. במחצית השנייה, אבוקסיס מסמן תנועות לקהל של מכבי ומקבל שיחת ליטוף. שתי דקות אחר כך איביץ' מקבל צהוב. עקביות זה לא השם האמצעי שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
